איך ומתי התחלת לחתור בקיאקים?
התחלתי לחתור ב-1978. הפסקתי לשחק סקווש ואני וחבר שלי טום חיפשנו תחביב אלטרנטיבי. בתקופה הזאת הייתי גם במשמר החופים בצוות הצלה. יום אחד, ישבתי על צוק וראיתי שני אנשים בקיאקים ימיים חותרים מסביב לצוקים. החלטנו לנסות! למחרת, התחלנו לעשות תכניות, אך גם הצבנו לעצמנו מטרה – ללמוד את העסק תוך שנתיים ולהקיף את בריטניה הגדולה.
מתי הפכת את זה למקצוע?
קיבלתי חופש מהעבודה כדי להקיף את בריטניה. עד שסיימנו את המסע החברה שבה עבדתי פשטה את הרגל. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי להקים מרכז לספורט אתגרי אבל קודם הייתי צריך ללמוד את העסק. לכן עבדתי כמדריך מתלמד באזור האגמים באנגליה (Lake District). שנה אחרי זה, ב-1982, קניתי בית ספר ישן שלא היה בשימוש והפכתי אותו למקום למגורים שלי ושל העובדים.
איך התחלת לייצר קיאקים?
אחרי שהדרכתי בקיאקים במשך מספר שנים, החלטתי לנסות ולבנות קיאק ימי טוב שיתאים גם לחותר הרפתקני יותר. פיתחתי בפעם הראשונה את הקוקפיט הגדול שקיים היום בקיאקים עם אחיזה נוחה לברכיים וקלות בכניסה וביציאה מהקיאק. בתחילה אף אחד בבריטניה לא רצה את הקיאקים בגלל הקוקפיט הלא מקובל והיום יש לנו 14 דגמים שונים וכל השאר היסטוריה.
מה מאפיין את קיאקי SKUK לדעתך ?
השתדלתי לפתח סדרת קיאקים שמשלימים זה את זה, המתאימים לתנאים של רוח חזקה וים גבוה. אי אפשר לעצב קיאק אחד שיתאים לכולם – אנשים קטנים יותר צריכים האל קטן וצר יותר, ואנשים גדולים צריכים יותר נפח והאל בצורה אחרת.
האם כך חשבת שיהיו הדברים?
לא, לא ממש חשבתי איך זה יהיה בסוף. רק ידעתי שלא רציתי לעבוד במשרד! לקחתי כל יום כיום בפני עצמו. כמו בטיול קיאקים, בעצם.
קיאקים לאן? איך יראה עולם הקיאקים בעתיד הקרוב ?
אני חושב שהציוד יהיה יותר תפור במיוחד לכל חותר. קמעונאים יצטרכו להתמחות יותר כדי לייעץ ולספק שירות שחותרים דורשים. למשל, המשוטים לחותרים בינוניים ומתקדמים יהיו מותאמים לחוזק של כל חותר וסגנון החתירה שלו, ונצטרך להתאים כל קיאק לתנאי החתירה המיוחדים. יהיו חותרים שמתמחים בגלישה, למשל, או בטיידל רייסס (tidal races). הם ירצו לחתור מרחקים קטנים בלבד אך החתירה תהיה מאוד טכנית, לכן נצטרך לפתח קיאקים שיתאימו לדרישות האלה.
ולסיום, מה הייתה החוויה הכי מרגשת שלך בחתירה? הכי מפחידה? הכי מצחיקה ?
היו הרבה רגעים מיוחדים אך כל אחד שונה. אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר לחותר בטיולים היא האנשים והרשויות. למשל, חציתי מספרד למרוקו אחד-עשרה פעמים, ולפחות חמש פעמים היו לנו בעיות או עם המשטרה הספרדית או עם המשטרה המרוקאית. בפעם הראשונה כלאו אותנו בצינוק בטנג'יר, ובפעם האחרונה הספרדים שלחו אוניית חיל הים כדי לעצור אותנו! טענו שאנחנו מסכנים את האוניות! נראה לי שהסכנה יחידה הייתה לצבע של האוניות בזמן שדורסות אותנו... פשוט אין להם מושג מה אפשר לעשות בקיאק.
ג'ורג'יה הדרומית היה המקום הכי טוב לחתירה מבחינת החיות שם, חוץ מפעם אחת שמצאתי את עצמי במרכז מעגל של בועות בניופאונלנד. הייתי צריך חתירה מואצת כדי לברוח ממה שקוראים "רשת בועות", ולא ידעתי אם לווייתן יעלה פתאים בפה פעור כדי לתפוס את הקריל הכלאים במעגל הבועות!
היו רגעים של דאגה בזמן שחתרתי בתנאים קשים, אך בדרך כלל הצלחתי להישאר בתוך ה-comfort zone שלי, ולקבל את ההחלטות הנכונות האם להישאר על המים או לצאת. לעולם לא נצליח להביס את הים!
כמה מילים לחבר'ה בטרה סנטה...?
הייתי בישראל כמה פעמים. בפעמיים הראשונות באתי כדי לעזור לחיילים שאיבדו רגליים בקרבות. העבודה שלי הייתה לעזור להם להתחיל בקיאקים ימיים. בזמנו חתירה הייתה משהו מאוד חדש בישראל אך אחרי שעומר ושגיא הקימו את טרה סנטה ראיתי את המועדון מתפתח למה שרואים היום. בטח מעט אנשים מבינים שטרה סנטה הוא מועדון די מיוחד. הרבה אנשים מדברים עליו במקומות אחרים בעולם כשמתכוונים לפתוח מועדון דומה, אך לדעתי אף אחד לא הצליח לבנות מועדון ברמה הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה