לאחרונה הזדמן לי לשבת שוב בפתח אוהלי על הגדה המזרחית של הכינרת. שני קרשים עדיין בערו קלות, בקבוק היין היה ריק למחצה ומולי ניצנצו אורות טבריה שנראית ממש טוב מרחוק J
לפתע נזכרתי איך לפני שנים BT( Before Terra Santa…) ישבתי ביחד עם שותפי שגיא בדיוק באותו מקום כחלק מטיול משותף שערכנו מסביב לכינרת תוך כדי גיבוש רעיונות ואומץ לקראת הקמת טרה סנטה. נזכרתי שלאחר היין התחלנו לדמיין מצבים דמיוניים של סיטואציות מצחיקות עם לקוחות עתידיים מאמריקה אותם אנו מובילים לטיול קיאקים...לא ידענו אז שהמציאות תעלה על כל דמיון. J
טיול הקיאקים הראשון
זמן קצר אחר כך התייצבה פה קבוצה של חותרים נוצריים אדוקים מפינלנד. היה זה חודש מרץ לאחר חורף יבש למדי. כמובן שבאותו השבוע הגיע גם סופה חורפית חזקה במיוחד, הים התיכון געש והחלטנו להתחיל את השבוע בכינרת השקטה. ירדנו איתם מגשר אריק במורד הירדן, הגשם ירד בשפך הירדן נדהמנו לגלות כי הכינרת סוערת כמו שאף פעם לא ראינו אותה... החותרים הפינים שטענו שהם מנוסים התהפכו אחד אחרי השני בכניסה לכינרת. שגיא ואנוכי רדפנו אחרי שחיינים וקיאקים, רוקננו מים וגררנו את כל הקבוצה במעלה הירדן בחזרה לחורשת האקליפטוסים שם הקמנו מאהל ובישלנו פסטה בשקט גמור. היינו מיואשים! הקבוצה הראשונה שהגיעה לכאן, העבודה הראשונה שלנו, כשלון חרוץ! הבטחנו להם מזג אוויר חמים ונעים והנה גשם וסערה וכל הקבוצה הפוכה... הגשנו להם את צלחות האוכל כאשר ראש הקבוצה נעמד ובהתרגשות גדולה הודיע לנו כי אין מילים בפיו להודות לנו על החוויה המדהימה שעברו בגלים במזג אוויר כל כך נעים וקייצי (בהשוואה לקרח שיש בפינלנד במרץ) !!!
רוב רוי חתר כאן לפנינו
וכל זה לוקח אתי להרפתקאותיו של ג'והן מקרגור ההרפתקן וחלוץ מסעות הקיאקים שבשנת 1869 סייר עם קיאק העץ המפורסם שלו ה"רוב רוי" גם בישראל והנה ציטוט מספרו "רוב רוי על הירדן"
....בריזה ערה, שהחלה מנשבת מעבר הבשן בעודנו חותרים לאורך המפרצים הכריחה אותנו להפסיק לזמן מה את החיפוש, וסכנתם של הגלים הנמוכים וה"סוערים" בקרבת שפך הירדן די היה בה כדי לרתק את מלוא תשומת הלב שלנו למלאכת השיט בעוברנו באותו אזור. פניתי ונכנסתי לתוך הירדן במגמה להמתין שם עד יעבור זעם, אך שלא כצפוי הלך הים וסער יותר ויותר עד שלבסוף התכסו השמיים בעננים כבדים שהתגלגלו ממזרח ופרצה סופה של ממש. למרבה המזל היה הפעם מטענה של השוטית קל מאוד, אבל בכל זאת הלמו הגלים שנשברו לעבר הגדה החסויה של פי השפך, על דופנה לכל רוחבו, וזהו תמיד הגרוע שבמצבים בו עלול השיט להימצא – כאשר כך "תופסת" הרוח את הסירה הקטנטנה, בדיוק על ראשו המקציף של משבר. שעה ארוכה היססתי הלצאת לדרך אם לאו כיוון שידעתי כי מרגע שאיקלע לתוך הסערה, שוב לא אוכל למצוא מחסה עד שנצליח להגיע לתל-חום – מרחק כשני מילין מן השפך, וגם אז ספק גדול יהיה אם וכיצד נוכל לנחות באותו חוף טרשי כשהאגם כה סוער. הרעב (הטרדן היחידי המציק לאדם בריא) אילצני לבסוף להפליג לדרכי, ולאחר ששינסנו מתנינו ונדרכנו לקראת המשימה שלפנינו זינקה "רוב רוי" לעבר פי השפך ומעל לשרטון, מקום שספגה "מקלחת" הגונה אחת כהתחלה כך שלא נותר לי עוד לחשוש פן אירטב יותר. מן המפורסמות הוא כי בריחוק רב מהיבשה הגלים הם יותר ארוכים וסדירים מאשר בקרבת החוף ולפיכך בחרנו במסלול אלכסוני כשאנו מתרחקים מכל כף, ומאחר שהיתה זאת הפעם הראשונה בה נדרשה השוטית הנוכחית שלנו להתקדם בים סוער באמת, נתמלאתי סיפוק רב בהיווכחי כי החללים הריקים שמתחת לסיפון (בשתי קצותיה) הגבירו עד מאוד את כושר הציפה שלה ואת בטיחותה שעה שהתנפלה מטה ממרומי גל אחד ונחבטה בשיפוליו של הבא אחריו. הרוח שרקה והשחפים צרחו בהתנשאם על זרמי האוויר המהירים. עננים קודרים ממורטי שוליים דאו במהירות מעל למים שצבעם הפך כמעט ירוק...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה