אני גר בכפר סבא עם זוגתי איריס. בעבודה אני מנסה לפתור בעיות מתמטיות שסאמסונג נתקלת בהן בתכנון של שבבים עתידיים. העיסוק בפיצוח בעיות מתמטיות מהווה עבורי גם תחביב וזה חלק בלתי נפרד ממני.
מתי אתה חותר בדרך כלל?
החתירות האהובות עלי הן בדרך כלל חתירות שישי או שבת אחה"צ כששום עבודה או מטלה כבר לא מחכה לי בהמשך היום.
מה אתה אוהב בקיאקים?
אני אוהב לחתור עם קיאק ימי בים של גלים גבוהים, בעיקר סוולים. אני נהנה הנאה וויזואלית מההרים הכחולים שנקראים גלים שמשנים צורה מרגע לרגע. אני גם נהנה מהמשחק של לרכב על הרי המים האלה שמזכירים לי ענק נושם. ולפעמים המטרה שלי היא לתת להם לסחוף אותי ולפעמים לחמוק מהם. כשמתקרבת השקיעה בחתירות אחה"צ של שישי או שבת, אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מרותק להשתקפויות הצהובות על המים הכחולים ולמראה השמש שהופכת לענק אדום ואח"כ למן אליפסה פחוסה ופתאום בחלקיק שנייה נעלמת. חלק גדול של החוויה שנקראת "קיאקים" היא הקיאקיסטים, והאווירה שהם משרים שתמיד מצליחה להוציא אותי מהשגרה ומהיובש שלפעמים היבשה משרה.
קצת הסטוריה אישית אולי על הטיולים הרגליים הרבים שעשית.
אהבת הטבע היא כנראה בטבע שלי. ההתחלה הייתה בגיל 6 בערך בטיולים רגליים בארץ עם המשפחה – זה קרה בתקופה שהיו בארץ מרחבי טבע פתוחים שהיום קשה לדמיין. המסלולים נראו אז אינסופיים ותמיד ייחלתי לסיומם, אבל בסיום הייתה הרגשה לא מוסברת של כיף וחופש. בלי שאהיה מודע, התהווה שם איזה קשר חזק לטבע בראשיתי. זו כנראה הייתה נקודת התחלה של LIFETIME שכלל הרבה טיולים רגליים בהרים בחופשות שנתיות שארגנתי לעצמי במקומות שונים בעולם.
בראשית שנות השמונים הייתי סטודנט והגעתי כ BACKPACKER לאוסטרליה. לקח לי לא יותר מכמה ימים להבין שעיר סואנת ומנוכרת בטירוף כמו סידני ממש לא מתאימה לי ויצאתי עם חבר, סטודנט מגרמניה, לטיול טבע במרחבים העצומים של אוסטרליה. לאחר חודש ומשהו יצאנו למסע חתירה של 15 יום בנהר פרנקלין הסוער בטסמניה. לכל אחד מאיתנו היה RAFT אישי והיינו מנותקים לגמרי מ"הציוויליזציה". הנהר זרם בעוצמה רבה בגיא עמוק מאוד מוקף באחד היערות העתיקים בפלנטה. בתום ההרפתקאות הסכנות והתלאות נשארה תחושת חופש והרפתקה ותמונות של נופים פראיים ונידחים שמלוות אותי עד היום. שנה אח"כ כסטודנט בארה"ב ניסיתי את כוחי בקורס קיאקים שלא צלח והביא את משתתפיו לתחושה הטראומטית שקיאקים זה ספורט שמתמקד בנהרות ורק אקרובטים מדופלמים יכולים לשרוד בו. למרות הטראומה לא הצלחתי לוותר על אהבתי לנהרות ומצאתי את עצמי מטייל בחופשות וגם קצת מדריך בטיולי קאנו במזרח ארה"ב.
למה קיאקים?
לא חזרתי מעולם לחתירה בנהרות מהם טעמתי (תרתי משמע) בארה"ב ובאוסטרליה. אך המשיכה הבלתי מוסברת למים גועשים נשאר. היו לי כמה ניסיונות נוספים בתחילת שנות התשעים ללמוד חתירה בים בקיאק. זה היה קיאק מדגם קצת נאנדרטלי (סקול). המדריכים שלטו היטב בקיאק אך הדרכה התמקדה בגלגולים ולאחר כל שיעור מצאתי את עצמי שוכב במיטה ימים שלמים עם גב הרוס. בשלב זה באופן טבעי וויתרתי לחלוטין על כל סיכוי ש אחתור בקיאק בגלגול הנוכחי. ליפני כ 5 שנים, במהלך טיול רגלי בהרי בולגריה, התחלתי להרגיש שהברכיים כושלות וכף הרגל שלי משדרת כאבים שהולכים ומתגברים (שנרגעו בסוף בארץ בעזרת ניתוח). לאחר כמה ימים של ניסיונות להיאבק בכאבים הבנתי שאני חייב להרפות ולוותר על חוויית ההרים שציפיתי לה חודשים רבים. הגעתי לים השחור כדי לנוח מהניסיון הכושל "לכבוש את ההר". ושם בין מלונות הענק שמכסים את רצועת החוף מצאתי קיאק sit on top. ההתנסויות איתו -שנראות עכשיו קצת פתטיות – החיו אצלי את חלום החתירה הישן. כשחזרתי לארץ הייתי נחוש לנסות שוב את הספורט הזה וגיליתי שיש דרך אחרת לגמרי להתנסות בקיאקים.
בעיית הגב איתה אתה מתמודד בגבורה :)
בסוף שנות השמונים חזרתי לארץ לאחר היעדרות של כ 6 שנים וגיליתי את העולם של אופני הרים. השתוללתי, חציתי מדבריות בנגב, אך עם הזמן האופניים הפכו ליותר ויתר ביזריות - בשל הניסיונות שלי להתאים אותם למגבלות הגב. בעקבות אירוע גב חמור במיוחד נאלצתי לנטוש את הספורט הזה ליפני 20 שנה, אך המשיכה לטבע הפראי לא פחתה. היא תועלה לגיחות של טיולים רגליים בהרים באירופה ובאסיה, אך גם כאן מגבלות הגוף אילצו אותי למצוא נתיב חדש ומצאתי את הקיאקים הימיים.
אני מצליח לחתור רוב הזמן בסיוע אינטנסיבי של תרגילי מתיחות לגב. חלק מהזמן הוא זמן פציעות שבו אני מושבת (כך עברו עלי השבועיים האחרונים שבהם הייתי צריך להחזיק את עצמי חזק כדי לא להגיע למרינה) ואז כל מיני דיקורים סיניים נכנסים לתמונה ועוזרים לי להשתקם. נראה לי ששילוב של מתיחות (כמו יוגה טיפולית) וחתירה נכונה - עם סיבוב של הגוף העליון וחיזוק של השרירים ההקפיים – מביאים לכך התועלת שבחתירה, יכולה לעלות על נזקי השחיקה. שיטת ההדרכה בטרה סנטה יכולה לאפשר לאנשים כמוני, עם גב רעוע, וללא כישרון לנושא, לרכוש מיומנות, ליהנות מחוויית הקיאקים, ואפילו לחזק את הגב.
טיולים בהם השתתפת?
טיילתי עם טרה-סנטה ביוון באירלנד ובשטלנד. החיבור לטבע והיציאה מהשגרה מתרחשים בטיולים האלו באופן שלא קיים בחתירות היומיום. השלווה שהים משרה מחלחלת לעומק ואתה נשאב למראות מסביב שמשתנים כל הזמן. בנוסף לים צלול אתה מוקף גם בנופים פראיים שכוללים יבשה הררית, מצוקים בכל מיני צבעים, וגם בעלי חיים אקזוטיים כמו כלבי ים דולפינים ליוויתנים וסוגים רבים של ציפורים . אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי מהרגע הראשון של היכרות עם עולם הקיאקים בטרה סנטה זו היכולת של אנשים ליהנות גם במצבים של חסכים פיזיים וזה בולט במיוחד בטיולים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה