סיפורה של הסירה הטבועה סמוך לחוף געש

סיפורנו מתחיל בשנת  1948 עת התיישב גרעין סער ליד חוף אכזיב כשעיניו נשואות להגשמת רעיון חדש: הקמת קיבוץ דייגים לחוף הים, המשלב דייג ימי עם חקלאות מודרנית. בסערת מלחמת השחרור, משיקולים אסטרטגיים, הועתק מקומו המקורי של הקיבוץ מחוף הים אל הגליל המערבי אך פעילות הדייג נמשכה לתוך שנות החמישים.

מיד עם הקמת הקיבוץ, הוקמה קבוצת דייג חופי ברשתות הקפה (צ'ינצ'ולה), שפעלה בסירות ממפרצי אכזיב. קבוצת חברים שנייה קיבלה הכשרה בדייג מכמורת על ספינות זרות והמתינה לרכישת ספינות דייג ישראליות.

בשנת 1949 הגיעה ארצה הספינה הראשונה של הקיבוץ "שומריה": אחת מספינות המכמורת הראשונות בארץ. ספינת ברזל זו הותאמה לדיג במים עמוקים ושטח עבודתה השתרע לפעמים מחופי אל עריש ועד חופי תורכיה.

מספר שנים אחר כך הגיעה ארצה בטכס רב רושם, ספינת מכמורת שנייה לקיבוץ, "סער" שמה שנחשבה משוכללת בהרבה מאחותה "שומריה".

הים והדגים האירו פנים לספינה החדשה והיא שימשה בית לקיבוצניקים הדייגים אך איש לא יכול היה לחזות את סופה.

בלילה מר ונמהר, בחודש נובמבר 1956, בעת מסע דייג מול חופי הרצלייה, הופקד "חדר הפיקוד" של "סער" - במשמרת לילה - בידי הזוג הצעיר אוריאל ואיה.

עקב טעות ניווט (שפרטיה האמיתיים עדיין עלומים) עלתה הספינה על שירטון מול קיבוץ שפיים. במשך למעלה משנה נעשו ניסיונות רבים להציל את הספינה והושקע כסף ועבודה רבה בהצלתה, ואז - דווקא כאשר נראה היה שמצליחים למשוך אותה מעל השרטון פרצה סערה עזה, הכבלים נקרעו והספינה עלתה על הסלעים שליד החוף ונתקעה שם סופית. שם  היא "חונה" מזה כ 55 שנה.

אז עכשיו אנו יודעים ש "סער" היא הסירה הטבועה בשפיים, הסירה שאנו חותרים אליה כמעט כל יום ושמעולם לא ידענו את שמה.

לא היה קל למצוא את סיפורה של הסירה הטבועה. באינטרנט מצאתי נתונים סותרים ושגויים כולל בוויקיפדיה אבל בסופו של דבר הגעתי ליגאל מורג שעבד כדייג על הספינה עד לעלייתה על השרטון. והוא שסיפר לי את סיפורה של "סער" וממנו התמונות.

סער שהייתה ספינת מכמורת ארץ ישראלית אצילית הפכה לאנדרטה חלודה ללא שם שרק קיאקיסטים נועזים וקורמורנים רעבים מגיעים לבקרה.

אבל עכשיו לסירה" שלנו" יש שם ואפילו קורות חיים ואני מקווה שכל פעם שנחתור אליה נזכר בה ובדייגים הארץ ישראליים של פעם...