מזה כ-11 שנים רצופות אני חותר במסגרת מועדון "טרה סנטה" ומרגיש חלק ממשפחה גדולה חמה ומחבקת.
אני עובד כמנהל בשלוחה הישראלית של החברה הגדולה בעולם לשיקום נזקים ותגובה למקרי אסון- BELFOR, התמחותי הצלת תיעוד ואוספים במקרי אסון וייבוש רסטורטיבי של מבנים, אני מרצה בתחומי התמחותי בשלוש מכללות שונות בפני סטודנטים למידענות וארכיונאות ובפני שמאים.
אני מתגורר ברמת אביב הירוקה, חמש דקות הליכה מפאב "ראש פינה" המיתולוגי ביחד עם גיזלה- בת זוגי בעשור האחרון ובננו בן השלוש וחצי דניאל.
ההיסטוריה הימית שלי החלה לפני למעלה מחמישה עשורים במרחק קילומטר וחצי לערך מפתח המרינה, חוף השרון הבתולי היה החוף הראשון שעיני התינוק שלי ראו.
בהיותי בן עשר בערך הכיר אבא שלי משפחת עולים חדשים מברית המועצות – משפחת פלדמן ! שהשתקעה ברחוב וויצמן בהרצלייה (אנחנו גרנו אז ברעננה) ובמטען העולה שלהם היה קיאק מתנפח, הקיאק הפך מיד לאטרקציה גדולה ויחד בילינו שעות רבות בחתירה בנחל אלכסנדר שאז היה נקי מביוב ושרץ דגה.
ב-1969 התגייסתי לחיל הים והתנדבתי לשייטת , מבדקי הקבלה כללו בין היתר מסע רגלי מראש הנקרה לאשקלון חוויה מכוננת שהנביטה שנים רבות אחר-כך את ניצניו של מחתר "חוצה ישראל".
במסגרת קורס מכין בשייטת זכיתי להתאמן ב"שארית הפליטה" של קיאקי ה- Klepper הגרמניים הידועים לתהילה ואפשר לומר שמאז לא הפסקתי לחלום קיאקים.
בשנות השמונים של המאה הקודמת התגוררתי בניו-יורק לרגל לימודים, לא היה לי זמן לעיסוקים ימיים, אבל מדי שבוע נהגתי ללכת ל- Union Square לחנות הדגל של Klepper לשטוף את עיני בקיאקים שבתצוגה, להסניף את ריח הגומי ולחלום.
לטרה סנטה הצטרפתי במחצית הראשונה של שנת 2000 וכבר באוקטובר באותה שנה יצאתי לטיול הקיאקים הראשון שלי בהנהגת עומר באזור האי רודוס, זו הייתה חוויה בראשיתית ומכוננת, מלבד עומר היינו רק ארבעה חותרים, אינה הויכמן ,גל שוהם, אבי גלנטי ואנוכי, כולם עדיין חותרים בשיא אונם.
ב-9 בפברואר 2001 לאחר כ- 50 חתירות התחלתי לתעד כל חתירה ביומן מיוחד- "לוג בוק" ובינואר שנה זו אשלים לפחות 865 חתירות מתועדות. ביומני רשומות חוויות רבות-אבני דרך בקריירת החתירה שלי כגון: רוח סערה במהירות 90 קמ"ש מלווה ברקים רעמים וברד שתפסה אותנו הרחק מערבה מפתח המרינה, חתירתה הראשונה של רותם, הכמעט טביעה של עירא אפרון וסיפור הצלתו ההרואי על-ידי הדס, המפגש שלי ושל שרון מליאר עם לוויתן באורך 10 מ' סמוך לרידינג ועוד.
ב-2008 שהיתי בגרמניה במשך כ- 6 חודשים והצטרפתי למועדון החותרים בעיר אוסנברוק שבסכסיה התחתונה, שם, בנוסף לחותרים וחותרות מדהימים התודעתי לעולם אחר לחלוטין של חתירה, יחד חתרנו בתעלות, בנהרות שוצפים ובאגמים כחולים עם ברבורים צחורי כנפיים, מומלץ לכולכם.
ב-ינואר 2006 יצאתי לתאילנד יחד עם גיזלה למסע בעקבות זוהר אלוני- בתה של גיזלה שנספתה באסון הצונאמי ב-2004 , ביקרנו באי-קו-פי-פי אותו הקפתי בקיאק מתקפל רוסי- Ladoga שהבאתי איתי מהארץ, את המרחק באורך של כ-22 ק"מ גמאתי בזמן של כ-3 שעות. את החתירה הקדשתי לזכרה של זוהר.
בעקבות אבנר מונצז' ודרור אוטנזוסר שפרצו את נתיב חוצה ישראל מראש הנקרה לאשקלון ב-2006 ושאליהם הצטרפתי ליום חתירה בודד החלטתי לפתוח מסורת של חתירת המסלול מדי שנה בחודשי האביב . בין השנים 2007 ועד 2010 חתרתי ביחד עם עמיתי חברי טרה סנטה את המסלול המייגע באורך כ-170 ק"מ כבר שלש פעמים.
אני חותר בהתמדה פעמיים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות, בדרך כלל לבדי,אך כשמזדמן אני מצטרף לקבוצה.
אני מקווה שכאשר בננו דניאל יגדל מעט אוכל להצטרף ליותר טיולים מאורגנים של טרה סנטה בעיקר ליעדים ים-תיכוניים.
שאיפתי בשנה הקרובה לחתור את מסלול "חוצה ישראל" ללא הפסקה במתכונת מרתון. בינתיים רק חותר אחד הבטיח את השתתפותו, ניחשתם נכון, זה קרל !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה