על-פי מיטב המורשת של מועדון החותרים "טרה סנטה" ומיסדיו – עומר זינגר ושגיא נחושתן, שהראו לנו נתיבות בימים, לימדונו את חדוות החתירה והציתו בנו את ניצוץ ההרפתקה – אנו מצדיעים במשוטינו מדי שנה בשנה לארץ חדשה ישנה – "אדמה קדושה" המשתרעת בגאון אל-מול חופיו הכחולים צלולים של ים התיכון – ערש התרבות האנושית. זה הסיפור והעובדות האמיתיות אודות מחתר הקיאקים הגדול לאורך חופי ישראל מצפון לדרום מחתר הקיאקים השנתי מראש הנקרה לאשקלון. 19 ועד 21 במאי 2011. השנה החליט אמנון שהמחתר יתבצע ללא הפסקה תוך פחות מ- 40 שעות. טוב, לא ממש השתכנעתי אבל לא יכולתי להשיב פניו ריקם כי אחרת אשתו לא הייתה מרשה לו בשום אופן לחתור לבד. בכל-אופן לאחר קצת דיבורים וברבורים הוחלט לבסוף שהמחתר יתבצע על-פני 3 ימי חתירה בלבד.
המשתתפים:
אמנון "זה הטקס הלוקל-פטריוטי השנתי שלי, ואמשיך לעשותו כל-עוד אני יכול" רם גוטמן, תל אביב בן 59
קובי "אם יהיה מזג אוויר טוב, אפילו יש סיכוי שאיהנה מזה" רוזן, תל אביב, בן 58
קרל "זו הסקירה הבריאותית השנתית שלי ללא צורך לראות רופא, חוץ מזה, הבטחתי לאשתו של אמנון שלא אניח לו לחתור לבד" ויסל, קיבוץ מעברות, בן 57
סרגיי "אני אוהב לחתור ואני אוהב אתגרים, המחתר הזה הנו שילוב של שנייהם פודלוב" הרצלייה בן 40
גיל משתתפים ממוצע: 53.5
מסלול המחתר:
מדוע 3 ימי חתירה? בעבר כבר חתרנו את המרחק בחמישה וארבעה ימים ורצינו להתקדם, אך לפי שעה יומיים בלבד נראה לנו אתגרי מדי.
נקודת ההתחלה: חוף בצת , למרגלות ראש הנקרה , החוף הצפוני ביותר של ישראל
נקודת הסיום: מרינה אשקלון- מרחק קילומטרים ספורים מרצועת עזה.
קיאקים: אמנון קובי וסרגיי חתרו ב- NDK Explorer וקרל חתר בקיאק Epic !8 Sport שקיבל במתנה מפרייה הופמייסטר האגדית.
יום ראשון למחתר: 19 במאי 2011
נתיב החתירה: בצת- שיקמונה- עתלית-נחשולים
מזג אוויר: היום התחיל עם רוח דרום מזרחית קלה שהחלה להשתנות לאחר כשעתיים והפכה לרוח דרום מערבית עזה במהירות 12 עד 15 קשר ומשבים מהירים אף יותר. הים החל לעלות ומפעם לפעם היו משברים. אחר הצהריים שכחה הרוח, הים ירד והורגשו משבים קלים מכיוון צפון מערב.
זמן חתירה נטו: הקטע הראשון בן 32 ק"מ שהיה משופע בגלים ורוחות נמשך 8 שעות והקטע השני בן 18 ק"מ בלבד נמשך 3.5 שעות.
מרחק חתירה כולל: 49.75 ק"מ
חניית לילה: מלון נחשולים.
יום שני למחתר: 20 במאי 2011
נתיב החתירה: נחשולים-בית ינאי- מרינה הרצליה
מזג אויר: בבקר, רוחות בינוניות עד חזקות מכיוון צפון מזרח שהשתנו מאוחר יותר למערביות ולצפון מערביות שהגיעו לעוצמה של עד 8 קשר. רוב היום הים היה נוח.
זמן חתירה נטו: הקטע הראשון בן 25.4 ק"מ נמשך 4 שעות והקטע השני 26 ק"מ נמשך 5.3 שעות.
מרחק חתירה כולל: 51.4 ק"מ
חניית לילה: בבית
יום שלישי למחתר: 21 במאי 2011
נתיב החתירה: מרינה הרצלייה- קיבוץ פלמחים - מרינה אשדוד- מרינה אשקלון
מזג אויר: בבקר רוחות צפון מערביות שהתגברו ויצרו גלים בגובה 1 מ' ועד 1.3 מ'
מכיוון מערב-צפון מערב
זמן חתירה נטו: 10 שעות
מרחק חתירה כולל: 61.90 ק"מ
חניית לילה: בבית
מרחק כולל ביבשה: 18 ק"מ
מרחק חתירה כולל: 163 ק"מ
ימים אחדים לפני המחתר היו כשבעה קיאקיסטים שרצו להשתתף במחתר. החלה ההתלבטות כיצד נשנע את הקיאקים לצפון המדינה וכיצד נחזירם מאשקלון למרינה. האופציות היו כדלקמן: שכירת משאית שתשנע את כל הקיאקים וגם אחדים מהחותרים, נסיעה במכוניות פרטיות שמצריכה גיוס נהג צמוד שיחזיר את הרכב למרינה ואחר-כך יפגוש את החותרים במרינה אשקלון. לבסוף עשינו זאת עם שני כלי רכב כשכל אחד נושא על הגג שני קיאקים ושני חותרים. אופציה זו נבחרה לאחר ששלושה מהחותרים המיועדים בטלו ברגע האחרון את השתתפותם. באופן זה היינו "קלים וניידים". קבענו להיפגש במרינה הרצלייה ב- 03:45, הנהגים שלנו היו עמיר נדל עם הברלינגו ומשה חבר של קובי עם הטויוטה של קובי.
יצאנו לכיוון חיפה ועשינו קיצור דרך המנהרה החדשה, דרך שחוסכת הרבה זמן במיוחד בשעות הבוקר. עד מהרה הגענו לחוף בצת. ב- 06:30 נעצנו משוט במים ויצאנו בכיוון דרום מערב, התוכנית הייתה, חציית המרחק מבצת לשקמונה בקו ישר, את המרחק – 32 ק"מ ניתן לחתור בדרך כלל תוך חמש שש שעות, אך לא כך היה הדבר, התחלנו יפה עם רוח דרום מזרחית שהתחלפה לדרומית ולאחר מספר שעות לדרום מערבית במהירות של 12 קשר עם משבים עד 17 קשר. 8 שעות חלפו משעת צאתנו עד שנחתנו מותשים בחוף צר ליד המכון לחקר ימים ואגמים בשקמונה. ההפסקה הייתה במקומה וכמוה הארוחה משיבת הנפש שדחינו מאז שעות הבקר המוקדמות.
משם המשכנו לחתור לאורך קו החוף, הים ירד ורק רוחות קלות מכיוון מערב ומערב צפון מערב הוסיפו לנשב, אך בסופו של דבר הים כמעט השתטח. כ- 4.5 ק"מ לפני מבצר עתלית התחלנו להתרחק מהחוף לכיוון דרום מערב, בגלל המגבלות של מעבר בשטחי אש. המרחק הנדרש הנו 5.5 ק"מ מהחוף. במרחק של כ- 3 ק"מ ממערב למבצר התקרבה לעברנו סירה חצי קשיחה ואמרו לנו שהם מצטערים אך עלינו לחתור לכיוון החוף בגלל תרגיל גדול שעומד להתחיל. ואין אפשרות מעבר דרומה עד סביבות שבע ושלושים בערב.לא נותרה כל ברירה ונחתנו בחוף הדייגים צפונית למבצר עתלית.
כל שנה לקחנו איתנו אוהלים לחניית הלילה בחוף, אך הפעם חדרי המלון שהזמנו בעוד מועד המתינו לנו במרחק 12 ק"מ במלון נחשולים. היה עלינו למצוא פיתרון. קראנו לאחד הדייגים שעמד על המזח והוא הסכים ללא היסוס תמורת סכום סמלי להקפיץ אותנו על קיאקינו וציודנו ברנו אקספרס הגרוטאה שלו למחוז חפצנו. היה צורך בשתי נסיעות שכן בכל פעם העמסנו 2 קיאקים ואיתם שני חותרים בלבד. התמקמנו בחדרים וסעדנו את ליבנו כיד המלך במסעדת המלון.
למחרת הקצנו ב- 05:00 ושינענו את הקיאקים דרך מדרכות המלון לעבר מפרץ דור המדהים ביופיו. יצאנו לכיוון דרום-דרום-מערב הרחק מהחוף כשרוח צפון מערבית בגבנו והים שטוח למשעי. לאחר זמן קצר דעכו הרוחות, המשכנו דרומה ונחתנו בחוף בית ינאי בסביבות 10:30 שם עשינו הפסקה בת שעה. עודנו יושבים והנה ארבעה רוכבי אופניים תושבי כרמיאל, כך התברר מתקרבים לעברנו, סיפרו שהם רוכבים את שביל ישראל מצפון לדרום, כך כל סופשבוע ככל שכוחם מאפשר להם. יצאנו שוב דרומה והגענו למרינה הרצלייה בסביבות 15:30. קובי החליט שהוא מתגעגע למקלחת במועדון שלו- מרכז דניאל ועל-כן המשיך בחתירה לכיוון תל אביב לבדו במטרה לפגוש אותנו למחרת כשעה לאחר צאתנו. העלנו את הקיאקים לרציף והלכנו איש לביתו לאכול ולישון.
ביום השלישי והאחרון הגענו למרינה ב- 05:00 וב- 05:30 כבר ישבנו על המים חתרנו לכיוון תל אביב שם כבר חיכה לנו קובי ממערב לשפך הירקון. יחד חתרנו לכיוון יפו, חלפנו על-פני הנמל העתיק, בת-ים, פלמחים חלפו אף-הן ביעף וירדנו להפסקה בחוף של קיבוץ פלמחים, בדיוק 28 ק"מ מנקודת היציאה. כמו ב-2009 גם הפעם חיכה לנו בחוף רפי מאירי- איש הקיבוץ. אכלנו ארוחה קלה, הצטלמנו והמשכנו לכיוון נמל אשדוד. הים והרוחות התגברו, הרוחות נשבו מכיוון צפון מערב והים התגלגל מכיוון מערב-צפון-מערב . המעבר על-פני נמל אשדוד נראה כמשימה ארוכה ובלתי נגמרת. בדיוק שעברנו את הפתח חמקה פנימה מיכלית ענקית וגלי הירכתיים שלה הורגשו היטב על-ידי הקיאקים הזעירים.
לאחר חציית הנמל החלטנו לרדת להפסקה נוספת והפעם במרינה של אשדוד, הייתה לנו מסורת לעצור לארוחה במסעדת "אידי בנמל", אך אבוי, המסעדה הייתה סגורה, השירותים שלצידה היו סגורים, כך שנאלצנו לדחות את סיפוקנו ולהמשיך הלאה. בהגיענו לממשה מיהרנו להיכנס לקיאקים שעה שהופתענו מאלף מפרשיות שבדיוק באותו זמן סימו תחרות ארצית גדולה. נראה שכולם התנקזו תוך דקות ספורות מהלכות אימה על-פני מטרים ספורים של מימשה צר. איכשהו נחלצנו ארבעתנו ממלתעות הארמדה הענקית ויצאנו כל עוד נפשנו אל הים הפתוח.
המחתר עומד בפני סיום, קדימה לאשקלון ! בדרך הכתה בנו מן הצד רוח מערבית-דרום מערבית שהרימה את הים לגובה לא מבוטל.
כולנו היינו מרוצים. עמיר ומשה הנהגים הנאמנים הצטרפו לשולחן שפתחנו עם חומוס, צ'יפס ובירה. כל שנותר הוא להמתין שנה ולראות אלו הפתעות יביא בכנפיו המחתר של שנת 2012.
