‏הצגת רשומות עם תוויות קיאקים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קיאקים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 בינואר 2012

בגלל הסימפוזיון ההוא / אדם דונסקי



לפני כמה ימים ישבנו לנו כמה חותרים בקפה כרגיל והתפייטנו על בוא עונת הגלים הרוחות  והקור. וכרגיל כל אחד הפליא בסיפורי הרפתקאות החתירה והטיול שלו. בעוד זה שוחה בסקוטלנד במים קפואים ושני רועד מקור באלסקה, ממהר אחר להעלות את שבחי סערה ענקית כאן בהרצליה. כפי שאתם יכולים לשער, אימצתי את מוחי להוסיף לשיחה את סיפור הקיאקים האולטימטיבי. וכך בעודי מתלבט בין מעשייה על אלף קילומטרים בדרום אמריקה לשחיות מרובות בירקון שמעתי את עצמי אומר: " ללא ספק הסימפוזיון של נייג'ל הייתה חויית הקיאקים החשובה ביותר שלי!"

הצליח לי! זאת הייתה אמירה שונה וכמובן שמייד ניצת דיון ער. הרבה נאמר שם באותו יום ובכל זאת, בשונה מדיוני פרלמנט אחרים, הנושא לא הניח לי גם למחרת (ואפילו בליל המחרת). החלטתי שהנושא (וקרבת הסימפוזיון) חשובים מספיק לבקש את רשות הצוות לשתף את כולם בהגיגי:

אתחיל במסקנה: אלמלא הייתי משתתף בסימפוזיון ההוא אז,  לא הייתי עדיין חותר פעיל היום.

 בגלל האווירה

טרה סנטה הוא כבר מועדון לא קטן ויש בו הרבה אנשים נפלאים. אבל לא כולנו מכירים את כולם. הסימפוזיון מהווה סביבה אינטנסיבית וסגורה סביב הקיאקים והחותרים (ממש כמו טיול קיאקים בחו"ל). אלא שבשונה מטיול כולנו משתתפים  בו. הסימפוזיון שווה לכולם וזו הזדמנות מדהימה לגלות על עצמכם דברים שיפתיעו אתכם (כן, גם לטובה). זו גם הזדמנות להסתכל גם על חברים אחרים וללמוד מהם ועליהם.  (וזה גם אחלה ניקוי ראש מהשוטף. השבוע כל כך אינטנסיבי שיש לו אפקט 'מילואים' על הנפש. 
נדמה לי שאני חותר כבר עשר שנים במועדון, ואני מתכוון להשתתף במרץ. אין לי ספק שכולכם תוכלו לראות לא רק את הדברים שלמדתי במהלך השנים אלא גם (ואולי בעיקר) את הטעיות שאעשה וללמוד משניהם.

כי הוא לכולם 
הסימפוזיון הוא פעילות מאוד שונה משגרת חיינו במועדון ואולי לכן הרבה חותרים חושבים שזה "לא בשבילנו". לא בשבילי כי אני עדיין מתחיל מדי,  או לא בשבילי כי אני "רק רוצה לחתור", אני לא אוהב טכניקה, וגם "אני כבר מנוסה" או "לא צריך את זה". 
אין דבר פחות נכון מזה! השבוע הזה מציע כל כך הרבה, שיש בו המון בשביל כל אחד: לימוד השפה, התרבות, המושגים והכרת האנשים העוסקים באותו תחביב הם מרתקים. הסימפוזיון מציע הרבה ומעל לכל - בהירות. בין אם במושגי יסוד שכולנו כבר שכחנו שלמדנו ופתאום נעים לחזור עליהם ובין אם  בדברים חדשים שעוד לא נגענו אליהם.

התנסות
זו הזדמנות נדירה להתנסות בצדדים של עולם הקיאקים שרובנו לא נחשף אליו יום יום, אם מחוסר זמן, או חשש או פשוט היעדר הזדמנות. גלישה, ים סוער, גלגולים הצלות סגנונות חתירה, ימאות ועוד ועוד. השבוע הזה מאפשר לנו 'לטעום כפי יכולתנו' בסביבה מבוקרת שמביאה יותר מקצת מחו"ל אלינו. תתפלאו כמה חותרים שינו לחלוטין את טעמם (גלישה, נהר ים, מהירות, טכניקה) בעקבות מפגשים אלה. 

ההזדמנות ללמוד - מעין הנעורים
"When was the last time you did something for the first time?"
רובנו כבר אנשים מבוגרים מזה זמן. הסימפוזיון ממחיש לנו כמה מעט אנו יודעים וכמה הרבה עוד ניתן ללמוד. בשבילי, המפגש עם כל ה'חדש הזה' נתנה לי תחושה של טריות ממש כמו שהיינו ילדים ופגשנו עולם שלם, חדש ומסעיר.
  
לימוד
הרבה נאמר על הצד הלימודי של השבוע הזה ובלי להלאות יתר על המידה דעתי היא :אין ואני חוזר שוב  אין מקום טוב יותר ללמוד. החברה האלה הם מהמורים הטובים בעולם לקיאקים ימיים. נקודה.

בין אם מדובר במיומניות הבסיס, אימון 3 או 4 כוכבים בין אם אנחנו מרגישים 'שולטים' או מהססים התחושה היא מדהימה. האנשים האלו יודעים להעביר חומר וללמד בצורה שונה מאיתנו ולפתע הכל נראה בהיר. נגיעה קטנה בגלגלול, שיפור בתמיכה, תכנון מסע - כל אחד מרוויח משהו.... 


כי זה נשאר איתך להרבה זמן
פשוט ככה. כמו דנה קמה, כמו לרכב על אופניים כמו מעט הדברים שאתם זוכרים מהצבא או האוניברסיטה כי פגשתם את האנשים הנכונים שהשפיעו עליכם. בשבוע הזה תפגשו בדיוק אותם.

בשונה אולי מרובכם, אני חותר בקיאקים מגיל מאוד צעיר (12) ומאחורי הרבה שנות נסיון ובכל זאת, יצאתי מהחוויה הזו חותר שונה.

ואומר שוב: אלמלא הייתי משתתף בסימפוזיון ההוא אז,  לא הייתי עדיין חותר פעיל היום.

כמה זכרונות קיאקים מוקדמים של אדם:






יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

אייריש קרים דה לה קרים


רועי פרידלר מעלה גירה מטיול קיאקים לאירלנד יוני 2006.


גביע העולם בגרמניה נכנס לשלביו המכריעים ואני נוטש את זידאן, רונלדו ורונלדיניו לטובת עומר, וקבוצת חברים מטרה סנטה, לטיול שהצית את דמיוני – טיול קיאקים לאירלנד. לאחר מסע שכלל חניה בציריך, דבלין וטיסה אל דונגל בצפון מערב אירלנד, שם פגשנו את אושיין, מדריך קיאקים מסוקס, אשר הביא את הקיאקים מהמועדון בבלפאסט. למחרת לאחר השלב הבלתי נמנע של ציוד הקיאקים (לפחות עד שימציאו קיאקים ממולאים) נכנסנו למימי מיפרץ דונגל. בדמיוני את אירלנד ערב הנסיעה, ראיתי צוקים גבוהים, ים מאתגר, מוסיקה אירית אותנטית לשם שינוי והרבה גינס וויסקי. ואולם המציאות טפחה על פני. הצוקים היו הרבה יותר גבוהים ממה שדמינתי (או ראיתי בתמונות), ככה זה כשאתה מביט בהם מלמטה בגובה המים או במעבר בנקיק צר. את מיליוני הפאפנים גם כן קשה לדמיין מבעוד מועד, שלא לדבר על הלשלשת שלהם שהעניקה לכמה צוקים מראה של הרים אלפיניים... חוויה נוספת שקשה לדמיין מראש היא הכניסה (עם הקיאקים כמובן) למערות חשוכות בלי לראות אור בקצה, גישושים בחושך ויציאה במקום אחר. אה כן, גם הבירה והוויסקי היו בכמויות גדולות יותר וטעימים יותר כאשר לוגמים אותם במגרש הביתי שלהם.. הים היה מעניין בדרכו שלו, תופעות כמו גאות וזרמים קשה לחוות בהרצליה. במיוחד זכור לי מקרה בו חנינו באי כלשהו, יצאנו לסייר באי ולאחר של שעתיים מצאנו את הקיאקים בלב ים (זה בסדר מישהו דאג לקשור אותם).



היום של גמר הגביע היה יום מרתק בפני עצמו וכלל שתי חציות והקפה של אי קטן אולם ככל שהיום הלך והתקדם התברר לי כי, חרף התראותיי ותחנוניי,  אנחנו לא מתקרבים לשום מקום עם פוטנציאל לפאב עם טלוויזיה ובירה. שעה לפני שריקת הפתיחה נחתנו באי שומם בכוונה לקיים דווקא היום את הקמפינג המובטח. "אני רואה שם כמה בתים, האירים הם אנשים טובים, הם בטח הם ישמחו לארח אותך למשחק" מנסה להרגיע אותי עומר. אני זורק את חליפת ההצלה ורץ אל עבר הגבעות לחפש את האנשים הטובים עם הבירה, והטלוויזיה. בדרך אני מוכן להתפשר על טוב ליבם, גם אנשים רעים זה בסדר, גם על הבירה אני מוכן לוותר, רק כדי לצפות באירוע של פעם בארבע שנים, אני רץ ורץ אבל בדרך אני פוגש רק בתי אבן שוממים. מסתבר שכל תושבי האי עזבו לפני שפלה נולד. וכך אני חוזר לאוהל ושוכב בו בגשם כשאבא שלי משדר לי את המשחק בשידור חי...



לאחר יומיים הסתיים הטיול. בעיירה קסומה בקצה הצפוני של אירלנד. בערב התארחנו בפאב אירי שאוכלס עד אפס מקום  בתושבי השכונה, כשכל מי שיש לו כלי נגינה בבית (הד"כ כינור או באנג'י) הביא אותו ויחד הנעימו את זמננו במוסיקה אירית אמיתית. בדרך חזרה בילינו יום של תחנת ביניים בציריך. בעודנו מטיילים בפארק שעל גדות האגם, קיבל אלכס הטייס טלפון מאשתו שבבית מחכה לו צו 8. מלחמת לבנון השנייה התחילה. "שאל אותה" מבקש ג'וש "מה קורה עם החייל שנחטף לעזה, ביום שנסענו, שחררו אותו כבר?"  וכך התעוררנו מהחלום האירי וחזרנו למציאות המטורפת בארץ. אבל, מידי פעם עוד עולה בראשי איזה ניגון אירי או תמונה של צוק ענק, גם אם הם מצריכים איזה כוס ג'יימסון לחיזוק.


יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

מחנה עבודה במפעל הקיאקים הטובים בעולם

עופר הלא הוא "מוסך הקיאקים" שלנו ברשפון מסכם 10 ימים נהדרים בווילס HOLY HEAD במפעל הקיאקים של SKUK שם עבר בכל עמדות ושלבי הבניה של הקיאקים החזקים בעולם. עבודת יד ווילשית טהורה...


בתזמון מדויק הבאתי לעומר את התיק שלו חצי דקה לפני שהרכבת זזה והיה עליו לרוץ מבלי לחשוב "היי לא גמרתי את הבירה..." וככה נשארתי לי לבד בחום האנגלי צובר חוויות רואה איך בונים את הסירה הקטנה הזו שכולנו מכניסים את הרגליים את התחת לתוכה, לובשים חצאית וגורפים מים בעזרת המשוט השחור הזה... אז מה שאני רוצה לאמור זה שלכל קיאק יש את הנשמה שלו  שמגיע עליו דרך מספר מצומצם של בחורים וולשים אוהבי חיים. פשוטים, מצחיקים, עצבניים, מחייכים, שתויים, גרושים, נשואים, מסובכים, רגועים, שקטים, רועשים.. שעושים את מלאכתם שנים רבות.


כל אחד ואחד מהקיאקים נעשים בעבודת יד פשוטה חזקה ומסובכת באהבה ומסירות גם בגלל שיטת התשלומים הנהוגה במפעל וגם ובעיקר מהיותם מקצוענים בתחומם. שיטת בניית הקיאקים במפעל של נייג'ל דומה לשיטת בניית סירות גדולות עד לגודל יאכטה בינונית פלוס מה שגורם לקיאק להיות חזק ואמין לאורך שנים העובדים במפעל קוראים לקיאק סירה כך שעבורם הם בונים סירה ולכן הקיאקים הנ"ל מחזיקים לאורך שנים.

יצא לי רציני מאוד... מה נעשתי אנגלי?
עופר שמואלפלד - מוסך הקיאקים


יום חמישי, 21 ביולי 2011

היכל התהילה: אוסקר ספק



אוסקר ספק
טיול הקיאקים הארוך בהיסטוריה המודרנית הוא סיפורו של הקיאקיסט הגרמני אוסקר ספֱק שיצא מגרמניה בשנת 1932 כשבגרמניה עוד היתה דמוקרטיה והגיע לאוסטרליה לאחר שבע שנים ו-50,000 ק"מ עם תחילת מלחמת העולם השנייה.

מה עושים כשאין עבודה
אוסקר ספק קיאקיסט בן ה- 25 עבד כקבלן לעבודות חשמל בהמבורג גרמניה. בשנת 1932 כאשר גרמניה היתה שרויה במיתון עמוק נותר אוסקר ללא עבודה. בשלב זה הוא שמע על ביקוש לעבודה במכרות נחושת בקפריסין. הוא אסף את שארית כספו בשיפוץ הקיאק (המתקפל!) שברשותו, ללא פרידות או הכנות מיוחדות הוא עלה עם הקיאק על רכבת לכיוון נהר הדנובה, במטרה להגיע דרך הנהר לים התיכון ולקפריסין. כשאתה חותר בים הפתוח בקיאק מתקפל אתה זקוק להרבה מזל ואמנם בחלקו הראשון של המסע נהנה אוסקר ממזג אוויר נוח. עם זאת, בסה"כ התהפך אוסקר 10 פעמים אך תמיד היה זה בכניסה או ביציאה לים ולעולם לא בים הפתוח.

מהנהר אל הים הפתוח
מסלול החתירה של אוסקר עבר בגבול גרמניה-אוסטריה, הונגריה ושער הברזל המפורסם שעל הדנובה. בגבול בולגריה-יגוסלביה החליט לעבור לנהר מעניין יותר – נהר ואדאר, נהר פראי יותר באזור הררי, איתו הגיע עד למקדוניה כאשר הקיאק שבור וחבול. בוולווס שבמקדוניה, נאלץ אוסקר לשהות חמישה חודשים עד אשר נשלחו לו מגרמניה כיסוי וצלעות חדשים לקיאק (קיאק מתקפל כזכור). ממקדוניה לקח אוסקר רכבת לסלוניקי וסוף-סוף יכול היה לשוב אל הים. מסלוניקי חתר אוסקר לאי היווני אנדרוס ושם כאשר ההתמכרות לחתירה בקיאק היתה כבר בשיאה, כל עניין העבודה במכרה נחושת בקפריסין נראה לו פתאום לא ממש לעניין... לאחר מבט על המפה הוא החליט עם כבר הייתי מוכן לעבוד בפרך למה לא לחתור לאוסטרליה?!
מסלול המסע

מהים הפתוח לכלא האוסטרלי
לאחר שחיבר מפרש לקיאק ושט מסביב לקפריסין המשיך אוסקר לחוף סוריה, לקח אוטובוס לדמשק ומשם לנהר הפרת שבעיראק עד לשפך הנהר במפרץ הפרסי. מנקודה זו הוא חתר כ-500 מייל לאורך החוף הפרסי בואכה החוף המזרחי של הודו, תאילנד ומלזיה. בסינגפור חיכה לאוסקר קיאק חדש שהזמין מבעוד מועד, איתו חתר לאינדונזיה, גינאה החדשה ולבסוף ב-20 לספטמבר 1939, לאחר שבע שנות חתירה, הגיע לאי הצפוני ביותר של אוסטרליה האי סייביי. באוסטרליה נודע לו לראשונה מפי השוטרים האוסטרלים על פריצת המלחמה כשעצרו אותו כאזרח מדינת אויב. אוסקר שהה השבי האוסטרלי עד 1946. במהלך תקופה זו הוא פיתח מכונה לחיתוך וליטוש אבנים יקרות שהפכה אותו לאדם עשיר מאוד לאחר השחרור. אוסקר לא חזר לגרמניה הוא נשאר לגור באוסטרליה עד מותו ב-1995 בגיל 88. היומן והציוד מאותו מסע מופלא מוצגים כיום במוזיאון הימי של אוסטרליה בסידני.


יום שני, 20 ביוני 2011

עור ועצמות - ההיסטוריה הקדומה של הקיאקים

איפה פה המימשה?
דרך ארוכה עשה הקיאק (קיאק = סירת צייד) מהשימוש בעצמות כלבי ים ושומן לווייתנים ועד לסגסוגות הקרבון של ימינו. הקיאקים הראשונים בהיסטוריה מיוחסים לשני שבטים ששכנו לפני כ-5,000 שנה באזורים הארקטיים של צפון אמריקה וסיביר האינוטים ( ( Inuit והאלואטים (Aleut ). בשלב זה היו בשימוש שני סוגים של קיאקים: קיאקים מעץ קל וקיאקים מעצמות לווייתנים עטופות בעור. בשני הסוגים השתמשו השבטים בשומן לווייתנים לאיטום, כאשר לצורך שיפור הציפה הם מלאו באוויר שלפוחיות שתן של כלבי ים וקשרו אותם לחרטום ולירכתיים. החצאיות המוכרות לנו נתפרו אף הן מעור והיום תפורות לקיאק ולא לקיאקיסט כפי שהן היום. הקור העז שלי המים הארקטיים חייב את האינואטים כמובן להמציא (ולקרוא על שמם) את האסקימו רול. הקיאק שימש בעיקר לצייד חיות ים וחוף, כאשר הטקטיקה היתה להתגנב עם הקיאק בשקט קרוב לחיה, לעיתים תוך חיבור גוש קרח לחרטום הקיאק לצורך הסוואה (נסו זאת בכניסה למרינה בהרצלייה ותראו כיצד היאכטה היוצאת לא מבחינה בכם).

לצד הקיאק נוצרו גרסאות נוספת – הביידרקה (baidarka ) קיאק לשלושה והיומאק (umiaqs) שהיה מעין קיאק משפחתי באורך של כ-18 מטר ושימש ככלי תחבורה ותובלה. הקיאקים הקדמונים עוצבו בהתאם לצרכי המקום -הקיאקים של מיצרי ברינג היו רחבים וקצרים יחסית, הקיאקים של גרינלנד היו נמוכים והקיאקים מאיי באפין (קנדה) רחבים וארוכים.

אסקימו רול - ליטרלי ספיקינג

בתחילת המאה ה-19 הגיע הקיאק לאירופה, הן למטרות ספורטיביות והן כציוד נלווה למשלחות מחקר לקטבים הצפוני והדרומי ו...לירדן ע"י ג'ון מקגרגור ב-1845 (לסיפור ה-"רוב רוי").   ספרו של מקגרגור  “A Thousand Miles the Rob Roy Canoe.”  הפך לרב מכר באירופה ותרם רבות לצמיחת הפופולאריות של הקיאק כתחביב ספורטיבי וככלי למסעות אתגריים. ב-1931 נרשם התיעוד הראשון של שימוש קיאק בנהרות ע"י גרמני בשם אדולף אנדרה שירד את נהר ה- Salzachofen Gorge וב-1936 נכנס הקיאק כמקצוע אולימפי באולימפיאדת ברלין. עד אז היה עדיין העץ והבד חומרי הגלם העיקריים לבניית קיאקים, קיאק הפיברגלאס נבנה לראשונה בשנת 1950 ע"י חברת Valley כאשר קיאקי הפלסטיק המשמשים לחתירה בנהר הושקו רק במהלך 1984.
על הקיאקים בתקופה המודרנית ועל העתיד (שחלקו נמצא כבר היום אי שם ברשפון!) בפוסטים הקרובים.

יום רביעי, 1 ביוני 2011

כשבתי הספר לניהול פגשו את ה-WW


ספר שפרסם לאחרונה ע"י גרג שיי מביה"ס וורטון למינהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה, מציע למנהלים לקחת דוגמה מחותרי הקיאקים בנהר. בספר "המדריך להישרדות בעבודה" (Your job survival guide), שיי מכנה את הסביבה הניהולית כ-"מים סוערים תמיד" ואת המנהל המודרני לחותר קיאק.

חיים מאדי לאדי


בניגוד למפקד של ספינה גדולה, בקיאק אף אחד לא יכול להחליף אותך בפיקוד על כלי השייט כדי שאתה תצא להפסקת התאוששות. אתה אדון לעצמך ובאחריותך לצאת מדי פעם מהזרם השוצף, להיכנס לאדי, להתאושש, לאסוף כוחות ולתכנן את הקטע עד לאדי הבא בלבד. אדי, למי שלא מכיר, הוא אותו זרם נגדי או בריכה קטנה בצידי הנהר השוצף, אליו ניתן לצאת עם קיאק ולעשות הפסקה מהחתירה האינטנסיבית. שיי מספר על סמנכ"ל מידע שעבד עימו ושיישם הלכה למעשה את שיטת החתירה בנהר. אותו סמנכ"ל קיבל הנחתה מהמנכ"ל שלו לבצע פרויקט חשוב תוך שישה שבועות. הסמנכ"ל כינס את צוותי העבודה שלו והורה להם שאת שלושת הימים הקרובים יעבירו רק בניקוי השולחן שלהם מעבודות מצטברות ולאחר מכן הוציא אותם לחופשת סוף שבוע ארוכה. העבודה על הפרויקט התחילה אמנם באיחור של שבוע, אבל צוותי העבודה התחילו את הפרויקט במרץ והתלהבות, לאחר שביצעו את משימותיהם הקודמות, אספו כוחות ולמדו את הקטע הבא שעליהם לעבור. האנלוגיה ברורה – אם אנו קופצים ישר ממשימה למשימה (ממפל למפל) ללא הפסקה, מהר מאוד נגיע לאפיסת כוחות, לא נתכנן את צעדינו, נאבד שליטה וניסחף בזרם עד להתהפכות הבלתי נמנעת...

עובדי טרה סנטה אוגרים כוחות באדי
לו הטיטאניק ידעה לעשות אסקימו-רול

התובנות מעולם הקיאקים לא נגמרות כאן. בעוד שמלחי אוניה אולי משתדלים להימנע מכישלון בכל מחיר, הרי שחותרי הקיאקים מתכוננים לכישלון ומפתחים מיומנויות (כמו האסקימו-רול) על מנת להתמודד עם טעויות בלתי נמנעות. בנוסף, מלחי האוניה (או היאכטה) פועלים באופן זהיר ושמרני על מנת להוריד למינימום את הסיכונים בעוד שחותרי הקיאק אוהבים דווקא להשתעשע בנהר ובגלים ובכך גם מפיקים הנאה וגם משפרים את כישורי ההישרדות שלהם. המלחים שמים את מבטחים באוניה (כלומר בארגון) בעוד שחותרי הקיאק מבינים שהם לבדם אחראיים לביטחונם האישי והם לבדם קובעים את דרכם. המשמעות היא שבכל מקום שאתה נמצא, אתה לבדך צריך לקרוא את הנהר (סביבת העבודה המשתנה) ואתה לבדך צריך לדעת לאן לפנות. "סביבת העבודה החדשה לא מפסיקה להשתנות" קובע שיי "פעם דיברו על 'מי הזיז את הגבינה שלי?' היום הגבינה כבר לא סתם זזה, אלא טסה במורד נהר גועש, בין גלים וסלעים וכדי להצליח בה אתה חייב  מערכת חדשה לגמרי של מיומנויות".
נכתב עפ"י תרגום של מרב שמבן שפורסם במגזין דמרקר מאי 2011. 

יום שלישי, 31 במאי 2011

הכר את ה-חותר: דניס נייג'ל



איך ומתי התחלת לחתור בקיאקים?

התחלתי לחתור ב-1978. הפסקתי לשחק סקווש ואני וחבר שלי טום חיפשנו תחביב אלטרנטיבי. בתקופה הזאת הייתי גם במשמר החופים בצוות הצלה. יום אחד, ישבתי על צוק וראיתי שני אנשים בקיאקים ימיים חותרים מסביב לצוקים. החלטנו לנסות! למחרת, התחלנו לעשות תכניות, אך גם הצבנו לעצמנו מטרה – ללמוד את העסק תוך שנתיים ולהקיף את בריטניה הגדולה.

מתי הפכת את זה למקצוע?

קיבלתי חופש מהעבודה כדי להקיף את בריטניה. עד שסיימנו את המסע החברה שבה עבדתי פשטה את הרגל. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי להקים מרכז לספורט אתגרי אבל קודם הייתי צריך ללמוד את העסק. לכן עבדתי כמדריך מתלמד באזור האגמים באנגליה (Lake District). שנה אחרי זה, ב-1982, קניתי בית ספר ישן שלא היה בשימוש והפכתי אותו למקום למגורים שלי ושל העובדים.

איך התחלת לייצר קיאקים?

אחרי שהדרכתי בקיאקים במשך מספר שנים, החלטתי לנסות ולבנות קיאק ימי טוב שיתאים גם לחותר הרפתקני יותר. פיתחתי בפעם הראשונה את הקוקפיט הגדול שקיים היום בקיאקים עם אחיזה נוחה לברכיים וקלות בכניסה וביציאה מהקיאק. בתחילה אף אחד בבריטניה לא רצה את הקיאקים בגלל הקוקפיט הלא מקובל והיום יש לנו 14 דגמים שונים וכל השאר היסטוריה.

מה מאפיין את קיאקי SKUK לדעתך ?

השתדלתי לפתח סדרת קיאקים שמשלימים זה את זה, המתאימים לתנאים של רוח חזקה וים גבוה. אי אפשר לעצב קיאק אחד שיתאים לכולם – אנשים קטנים יותר צריכים האל קטן וצר יותר, ואנשים גדולים צריכים יותר נפח והאל בצורה אחרת.

האם כך חשבת שיהיו הדברים?

לא, לא ממש חשבתי איך זה יהיה בסוף. רק ידעתי שלא רציתי לעבוד במשרד! לקחתי כל יום כיום בפני עצמו. כמו בטיול קיאקים, בעצם.

קיאקים לאן? איך יראה עולם הקיאקים בעתיד הקרוב ?

אני חושב שהציוד יהיה יותר תפור במיוחד לכל חותר. קמעונאים יצטרכו להתמחות יותר כדי לייעץ ולספק שירות שחותרים דורשים. למשל, המשוטים לחותרים בינוניים ומתקדמים יהיו מותאמים לחוזק של כל חותר וסגנון החתירה שלו, ונצטרך להתאים כל קיאק לתנאי החתירה המיוחדים. יהיו חותרים שמתמחים בגלישה, למשל, או בטיידל רייסס (tidal races). הם ירצו לחתור מרחקים קטנים בלבד אך החתירה תהיה מאוד טכנית, לכן נצטרך לפתח קיאקים שיתאימו לדרישות האלה.

ולסיום, מה הייתה החוויה הכי מרגשת שלך בחתירה? הכי מפחידה? הכי מצחיקה ?

היו הרבה רגעים מיוחדים אך כל אחד שונה. אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר לחותר בטיולים היא האנשים והרשויות. למשל, חציתי מספרד למרוקו אחד-עשרה פעמים, ולפחות חמש פעמים היו לנו בעיות או עם המשטרה הספרדית או עם המשטרה המרוקאית. בפעם הראשונה כלאו אותנו בצינוק בטנג'יר, ובפעם האחרונה הספרדים שלחו אוניית חיל הים כדי לעצור אותנו! טענו שאנחנו מסכנים את האוניות! נראה לי שהסכנה יחידה הייתה לצבע של האוניות בזמן שדורסות אותנו... פשוט אין להם מושג מה אפשר לעשות בקיאק.

ג'ורג'יה הדרומית היה המקום הכי טוב לחתירה מבחינת החיות שם, חוץ מפעם אחת שמצאתי את עצמי במרכז מעגל של בועות בניופאונלנד. הייתי צריך חתירה מואצת כדי לברוח ממה שקוראים "רשת בועות", ולא ידעתי אם לווייתן יעלה פתאים בפה פעור כדי לתפוס את הקריל הכלאים במעגל הבועות!

היו רגעים של דאגה בזמן שחתרתי בתנאים קשים, אך בדרך כלל הצלחתי להישאר בתוך ה-comfort zone שלי, ולקבל את ההחלטות הנכונות האם להישאר על המים או לצאת. לעולם לא נצליח להביס את הים!

כמה מילים לחבר'ה בטרה סנטה...?

הייתי בישראל כמה פעמים. בפעמיים הראשונות באתי כדי לעזור לחיילים שאיבדו רגליים בקרבות. העבודה שלי הייתה לעזור להם להתחיל בקיאקים ימיים. בזמנו חתירה הייתה משהו מאוד חדש בישראל אך אחרי שעומר ושגיא הקימו את טרה סנטה ראיתי את המועדון מתפתח למה שרואים היום. בטח מעט אנשים מבינים שטרה סנטה הוא מועדון די מיוחד. הרבה אנשים מדברים עליו במקומות אחרים בעולם כשמתכוונים לפתוח מועדון דומה, אך לדעתי אף אחד לא הצליח לבנות מועדון ברמה הזאת. 

חוקי הדרך לקיאקיסטים / קובי שדה


"עושה דרכו במים"
אנחנו כקיאקיסטים חייבים לשתף את המים שסביבנו עם כלי שייט רבים אחרים ולעיתים קרובות אנו
מוצאים את עצמנו בכניסות ויציאות ממרינות ונמלים ובתוך נתיבי שייט.
משנה לשנה יותר כלי שייט הומים מסביבנו מיאכטת מפוארות של בעלי בנקים ועד לגלשנים וקייטים. לא
פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מול כלי שייט הדוהר לעברנו ותוהים האם הוא בכלל רואה אותנו ומה לכל
הרוחות עלינו לעשות.

במאמר הזה אנסה לתאר את חוקי הדרך העיקריים שבים ובמיוחד אלו הרלוונטים לנו שוכני הקיאקים.
ההיסטוריה של הימאות ארוכה כימי ההיסטוריה האנושית כולה וככל שגדלו והתרבו כלי השייט וככל
שהם הפכו למהירים ויעילים יותר כך גדל הצורך בחוקים ותקנות שיסדירו את תנועת כלי השייט בים.
חוקי הדרך בים התפתחו במהלך שנים רבות וכיום ההסכמה עליהם היא בינלאומית ומעוגנת בחוק. חוקי
הדרך חלים על כל כלי השייט ממכליות הדלק הענקיות ועד אלינו לקיאקים. החוקים מתייחסים להיבטים
שונים בתנועת כלי השייט בים כמו אורות לילה, דגלים, צפירות ואותות אך קודם כל, כמו בכביש, קובעים
חוקי הדרך את מתן זכות הקדימה.

קורס התנגשות
לפני שנבחן את השאלה למי זכות הקדימה ומה לעשות ננסה קודם כל להגדיר מתי יש צורך לפנות דרך.
המצב בו שני כלי שייט מתקרבים זה לזה באופן כזה שבמידה והאחד לא יפנה דרך לשני הם עלולים
להתנגש הוא מצב הקרוי "קורס התנגשות"
ההגדרה הפורמלית אך גם המעשית לקורס התנגשות הוא "כאשר הכיוון אל כלי השייט כמעט ואינו
משתנה אך המרחק הולך וקטן". בניגוד לכביש אין בים כבישים ונתיבים כך שכלי שייט המופיע לכאורה
כמעט במקביל אלייך עשוי להיות בקורס התנגשות במידה ואתה שם לב שהכיוון ממך אליו אינו משתנה
אך המרחק הולך וקטן, כך שאם תמשיכו כל אחד בדרכו בסופו של דבר תתנגשו.
לא תמיד קל להבין מהו הכיון של כלי השייט, הים גלי, אתה על הקיאק מתנדנד והספינה שממולך
מזגזגת. בכדי להבין האם אתה קורס התנגדות עם כלי השייט שמלפנייך, שמור על קורס קבוע ושים לב
האם הזוית בינן ובינו נשארת קבועה והא המרחק בינכם מצטמצם. למשל כלי השייט נותר בשעה "2"
שלך (שעה "12" היא החרטום) אך הוא הולך ומתקרב.

כיצד לפנות את הדרך
ואם החלטנו לפנות דרך איך עושים זאת ?: הכלל אומר שאם אתה מפנה דרך עלייך לעשות זאת באופן
ברור שאינו משתמע לשתי פנים. לכן כשאנחנו הקיאקיסטים נרצה להראות לספינה מסויימת שאנו מפנים
לה דרך עליינו לפנות ימינה או שמאלה באופן חד וברור (אפילו 90 מעלות), אבל באופן כזה שנוכלהמשיך ולשמור על קשר עין עם כלי השייט. לכן אני ממליץ לעולם לא לסובב את הגב לכלי שייט
המתקרב אלינו גם אם אנו ממהרים להתרחק ממנו.
הכלל הזה נכון גם אם החלטנו שזכות הקדימה היא שלנו ועל כלי השייט שמולנו לפנות לנו את הדרך,
במקרה זה עליינו להמשיך ולשמור על קורס ומהירות אחידים ולא לבלבל את הספינה המנסה לפנות לנו
את הדרך.

אז מי מפנה למי ?
נבחן את הכללים העיקריים לפנוי הדרך בים:
הכלל הראשון אומר שכלי שייט יפנה את דרכו לטובת כל שייט שאינו בדרך
כלומר כלי שייט יפנה את דרכו לכלי שייט שעוגן או שנמצא על שירטון, סתם עצירה למנוחה אינה
נחשבת לעגינה ולכן גם אם אנו נחים, נמצאים במצב עצירה או מתאמנים בגילגולים עלינו להרים את
המשוטים ולהתחיל לחתור במידה ואנו צריכים לפנות את הדרך לסירה אחרת.
כמובן שקיימים כלי שייט בים המצויים במצב של עצירה בים עקב עבודה וגם אז כדאי להתרחק מהם כמו
למשל ספינה העוסקת בדייג או סירת צוללים.
סירת צוללים מסמנת עצמה עיי הנפת דגל משונץ כחול ולבן. החוק מורה להתרחק ממנה כ 200 מטר
לפחות וגם אנחנו הקיאקיסטים חייבים בזהירות רבה : כבר קרה שצולל עלה לפני המים ממש מול
חרטומו של קיאק מהיר.
הכלל השני אומר שלא חשוב באיזה כלי שייט אנחנו, תמיד כלי שייט העוקף כלי שייט אחר חובתו שלו
לדאוג למנוע התנגשות. בימאות מכונה כלי שייט עוקף ככלי שייט "משיג ועובר"
כאשר אנו חותרים ומאחורי גבינו מופיעה סירה מהירה חובתה לשנות את קורס ההפלגה שלה ולא
משנה אם אנחנו קיאק, יאכטה או נושאת מטוסים. לכן עלינו להמשיך בדרכנו כרגיל, אם נתחיל לפתע
לשנות את קורס התקדמות שלנו אנו עשויים לבלבל את נהג הסירה שמאחורינו.בניגוד לכביש הרי שכלי שייט יכול לעקוף מימין או משמאל ולכן במידה וכלי שייט עוקף אותנו מאחורי
הירכתיים עלינו להקפיד לשמור על אותו קורס (נתיב) ולא לשנותו.
כלי השייט העוקף עשוי להתריע בפניינו על העקיפה כאשר צפירה אחת משמעותה אני עוקף מימין ואילו
2 צפירות מעידות על כוונת עקיפה משמאל.
זיכרו אבל שבתנאים מסויימים, בגלל ראות לקויה, חוסר תשומת לב ואולי רשלנות של נהג הסירה, הוא
עשוי שלא לשים לב לקיומינו ולכן במידה ואנחנו רואים שהמרחק הולך ומצטמצם והסירה אינה עושה
שום סימן שהיא הולכת לשנות את קורס הפלגתה עלינו לנסות לאותת לנהג הסירה על קיומינו למשל עיי
הנפת משוט, הדלקת אור, או כל אמצעי אחר ובמקביל לנסות ולשנות את קורס החתירה שלנו באופן חד
וברור, בכדי למנוע התנגשות.
ההיררכיה של פינוי הדרך
כאשר לא מדובר במצב עקיפה אלא בכל מצב אחר של קורס התנגשות קיימת בחוקי הדרך בים היררכיה
קפדנית שבה הכללים ברורים. למשל: ספינה המפליגה עם מנוע תמיד תפנה את דרכה לטובת מפרשית
ואילו מפרשית חייבת לפנות את דרכה לספינת דייג, וספינת דייג חייבת לפנות את דרכה לספינה
המוגבלת ביכולת התמרון עקב גרירה או עבודות אחרות בים (כמו ספינת ההולמה העוסקת בהעמקת
הכניסה למרינות בארץ).
ובתחתית ההיררכייה כולם גם ספינת דייג וגם ספינת נוסעים ענקית חייבים תמיד לפנות דרך ולתת זכות
קדימה לסירות קטנות כולל גם לנו לקיאקים.
בישראל, סירה קטנה מוגדרת בחוקי הדרך כסירה שהיא קטנה מ 7 מטר - זה בהחלט עונה על ההגדרה
של רוב הקיאקים.
ההנחה בחוקי הדרך היא ששייטי סירות קטנות הם כאלו שאינם מכירים את חוקי הדרך בים, כמו הולכי
רגל שמעולם לא למדו נהיגה ולכן חייבים לתת להם את זכות הקדימה.
בדרך כלל, כאשר שתי כל שייט נמצאים בקורס התנגשות הרי שהספינה הרואה את חברתה מימין היא
זו שתפנה את דרכה. ("הרואה מימין מפנה")
כאשר כלי השייט נמצא זה מול חרטומו של זה על כל אחד מהם לפנות ימינה באופן ברור - בדיוק כמו
בכביש והדבר נכון גם באיים הבריטים למשל.
לגבי מפגש של שתי מפרשיות בים המצב מסובך יותר וקשור ביחס שבין הספינות לבין הרוח ולא בנדון
בכך כאן.
אבל חשוב לנו לזכור שלמרות שהחוק מחייב את כלי השייט לפנות לנו הקיאקים את הדרך רוב כלי
השייט יתקשו לעשות זאת.
למשל, ליאכטות ולסירות מפרש יכולת תמרון מוגבל עקב תלותן בכיוון הרוח. במידה וספינת המפרש
רוצה לשנות את נתיב הפלגתה בכדי להמנע מהתנגשות בנו למשל היא תהיה חייבת לבצע פעולות
מורכבות של העברת המפרש מצד לצד זהו אינו תהליך פשוט עבור צוות הספינה ועלינו לקחת זאת
בחשבון במידה ואנו קרובים מדי ליאכטה.מאותה סיבה בדיוק יאכטות גם נוטת לבצע את הסיבובים שלם יחסית בפתאומיות, בעוד שספינה
מנועית עשוייה להסתובב בהדרגה הרי שאנו עשויים לראות יאכטה השומרת על נתיב הפלגה קבוע
ולפתע פונה ב 90-120 מעלות הצידה.

הזהירות מעל הכל
אז כדי להדגיש שוב: לאחר שבישרתי לכם על זכות הקדימה שהוענקה לנו הקיאקיסטים בזכות העובדה
שכלי השייט שלנו קטן ואיטי יחסית עלי למהר ולסייג את הנאמר ולהכריז על קיומו של חוק בלתי כתוב
שאותו עלינו לשנן המכונה באנגלית The Gross Tonnage Rule ושאני מציע לקרוא לו בעברית
פחות מנומסת: "חוק הספינה הגדולה והמכוערת".
תן זכות קדימה בים לכל כלי שייט גדול, מהיר וכבד ממך
וזאת משלשה טעמים עיקריים:
1. אנו הקיאקיסטים חותרים בסירות קטנות נמוכות צרות שמבחינת כלי שיט רבים בים הם כמעט בלתי
נראות. סירה מהירה עשוייה להבחין בנו רק בקרבה מסוכנת, ספינה גדולה עשוייה שלא להבחין בנו כלל.
2. חשוב גם לזכור שבניגוד לכביש לספינות אין כל דרך לחרוק בלמים ולעשות עצירת פתע של ממש.
ספינה גדולה הרוצה לעצור חייבת להפעיל את מנועיה אחורה, זה לעיתים קשה ואפילו בלתי אפשרי
והסיכוי שספינה גדולה תעשה זאת לנוכח מכשול לא צפוי בדרך הוא לצערי קטן - ולכן חובת הזהירות
נופלת תמיד עליינו.
3. הסיבה השלישית קשורה דווקא ליתרוננו הגדול וזה יכולת התמרון המצויינת שלנו במים והיכולת
לעצור את הקיאק באופן מיידי. כפי שהזכרתי קודם, ליאכטה מפרשית קשה מאד לשנות כוון זה דורש
לעיתים שנוי מערך המפרשים וכפי שציינתי קודם עצירת ספינה שטה הוא קשה מאד.
לכן מוטב שבים, כמו בכביש תמיד נזכור להיות חכמים ולא צודקים ותמיד כאשר זה אפשרי, לפנות את
הדרך לכלי שייט גדולים ומסורבלים מאיתנו, וכאשר ענו עושים זאת, לעשות זת באופן שאינו משתמע
לשתי פנים בבהירות ובהחלטיות בכדי לא לבלבל את קברנטי כלי השייט שלפנינו.
חוק הספינה הגדולה והמכוערתאחריות הקברניט
החוק וההיגיון מטילים על קברניט הספינה ("הסקיפר") את האחריות למנוע תאונות. וכן, גם קיאקיסט
בודד על קיאק חייב לנהוג כקברניט ספינה. בכדי למנוע תאונות כל אחד מאיתנו חייב:
• לדאוג לתקינות הקיאק המשוט והציוד
•להכיר את האזור בו אנו עומדים לחתור, את נתיבי השייט, אזורים שבהם השייט מוגבל, את
מסלולי הספינות או המעבורות העוברות באזור
•להכיר את התקנות המקומיות או אזהרות ניווט.
•לדאוג להכיר את מזג האויר הצפוי ומשטר הרוחות והגלים
•להצטייד בכלי איתות וסימון
מידע על הסביבה הימית ניתן למצוא קודם כל בעיון במפות הימיות אך כמובן גם באינטרנט באתרים של
השיטור הימי, משרד התחבורה ("הודעות למשיטים"), משמר החופים בארצות אחרות, אתרי מזג אויר
וכדומה.
בעת החתירה יש להיות עירניים לגבי תנועת כלי השייט האחרים, לתצפת ולשים לב לכלי שייט
מתקרבים או כאלו העשויים להיות בקורס התנגשות עמנו.

זיהוי כלי השייט
מכאן אנו מגעים גם לנושא החשוב ביותר : עלינו לדאוג תמיד שיראו אותנו וידעו על קיומינו. בים מזהות
הספינות זו את זו בראייה, בשימוש באורות, בשימוש בצופרים ועל ידי מכ"ם וקשר.
לפיכך כשאנו רוצים לוודא שכלי שייט אחר ידע על קיומנו אנו צריכים להראות את עצמנו:
•לחתור קרוב זה לזה ואפילו להצמד יחד ל"רפסודה" גדולה אם אין ברירה
•להניף משוטים לגובה, להשתמש במראת סינוור ואפילו לעמוד בקיאק בכדי להגדיל את טווח
האיתות שלנו.
•בלילה ובערפל להעזר בפנס בוהק וחזק, רצוי שהאור ייראה כמה שיותר למרחוק יהיה לבן ויאיר
360 מעלות סביב.
•כדאי שלאחד מאנשי הקבוצה לפחות יהיה צופר, כזה המופעל בלחץ אויר או כזה המופעל
בנשיפה
•בעת חציות ארוכות חשוב. מומלץ מאד לשאת מכשיר קשר מסוג VHF שדרכו ניתן יהיה ליצור
קשר עם ספינה מתקרבת
•ספינות רבות נעזרות במכ"ם, לזיהוי כלי שייט אחרים, בעיקר בראות לקויה. פיברגלס או
פלסטיק מהם עשויים בד"כ הקיאקים הם מחזירי הד מכ"ם גרועים ביותר ולכן חשוב להצטייד
במחזירי אות מכם במיוחד בחציות, צפי לתנאי ראות לקויים ובאזורים סואנים.
•ככלל כאשר יש ערפל או ראות מוגבלת עדיף לנן לא לצאת לים בכלל אך אם אין ברירה או
כאשר הערפל התפשט דווקא לאחר שיצאנו לים ואנו באזור יחסית עמוס בכל שייט
•חשוב להתקדם קרובים זה לזה, להדליק פנסים וניתן להשתמש בצופר ערפל.קיאקים : רואים ואינם נראים
קולות בערפל
כלי שייט מחוייבים בנשיאת כלי איתות קוליים העשויים לשמש לשם הסבת תשומת לב או אזהרה (כמו
הדוגמא שנתתי קודם בנוגע לעקיפה).
צפירה קצרה אחת: עוקף מימין, שתי צפירות : עוקף משמאל. 3 צפירות: נע אחורה, 5 צפירות : זהירות !
א
ספינות משתמשות בעיק בצופרים חשמליים, כאלו המופעלים בלחץ אויר או אפילו זמבורות פלסטיק
רעשניות.
אוניות גדולות משתמשות מעבר לצופרים גם בקול צלצול של פעמון וצליל של פעמון בערפל יעיד בד"כ
על קרבתה של אונייה גדולה .
ספינות העושות דרכם במים בעת ערפל נוהגות, עפי חוקי הדרך לצפור צפירה ארוכה כל 2 דקות ובמידת
האפשר רצוי שגם אנחנו נעשה כך במיוחד באזור סואן מבחינת כלי שייט. במידה ואנו שומעים צפירה
ארוכה
שכזו מכלי שייט אחר והצפירה הולכת ומחזקת חשוב שנעצור את החתירה נתכנס זה ליד זה נפתח
מכשיר קשר ונוודא שרואים ושומעים אותנו עד כמה שאפשר בכדי למנוע התנגשות.
כאשר נשמע בערפל 2 צפירות ארוכות זו אחר זו כל שתי דקות או צלצול פעמון הרי שזה סימן לספינה
העוגנת בערפל ושאינה בתנועה.
מפיק הצלילים היעיל ביותר עבורנו הקיאקיסטים היא משקורקית יעילה וחזקה וכמובן עמידה למים. אבל
כדאי שישה בהשג יד גם צופר אויר או זמבורה חזקה למצבי חירום.
זיכרו שגם צוללים העולים על פני השטח מצויידים לעיתים קרובות במשרוקיות ואם אתם שומעים
משרוקית שכזו ולא רואים שום כלי שייט - הזכרו בצוללים ושימו לב היטב שלא לעלות על אחד שכזה.
אורות הלילה
בלילה יזהו כלי שיט אלו את אלו באמצעות תאורה המכונה "אורות ניווט" אורות הניווט הבסיסיים כוללים
אור אדום בדופן השמאלית של כלי השייט (קל לזכור: אדום היה מאז ומתמיד דגלו של השמאל) אורירוק מסמן את דופן הימנית של כלי השייט ואילו ירכתי כלי השייט יוארו באור לבן. בנוסף כלי שייט
ממונעים יאירו את עצמם באור לבן בראש התורן.
בעזרת השינוי בתבנית האורות נוכל לדעת האם הספינה פונה ימינה או שמאלה, מפנה את דרכה או
להפך פונה ישירות אלינו.
כאשר אנו רואים בלילה צל של ספינה עם אור ירוק אנו יכולים לדעת שאנו רואים את הדופן הימנית שלה
ושקרוב לודאי שהיא שטה ימינה יחסית אלינו.
אם נראה מולנו אור אדום וסמוך לו אור ירוק זה סימן ברור לכך שכלי השייט מתקרב עם חרטומו אלינו.
ואילו אם נראה אור לבן הרי שאנו מביטים בירכתי כלי השייט או בכלי שייט שעוגן
רחפות (מעבורות פופולריות באיי יוון) יסמנו את עצמם באור צהוב מהבהב, כלי שייט אלו הם מהירים
מאד ומסוגלים להתקרב מאד אל החוף כך שעלינו להזהר מהם במיוחד.
בד"כ חוקי הדרך אינם מחייבים כלי שייט קטנים כמו שלנו להצטייד באורות ניווט, אלא רק באור לבן
שייראה מרחוק. אבל יש הממליצים להצטייד גם באורות ניווט אדום לדופן שמאל וירק לדופן ימין של
הקיאק.
הדרך הטובה ביותר להארת הקיאק בלילה תיהיה למשל בעזרת פנס ראש שיאיר את הדרך קדימה, פנס
דומה שיוצמד ל PFD מאחור פנס אדום לכתף שמאל פנס ירוק לכתף ימין . זיכרו שטווח הראייה של
הצבעים הירק והאדום קטנים יותר מזה של האור הלבן ולכן הם יהיו יעילים פחות.
יש הנוהגים להשתמש בפנס מנצנץ, אך אין צורך בכך שכן ממילא אנו עלים ויורדים עפני המים ורק
לעיתים נדירות ייראה אור הפנס כקבוע.
קשר
אין צורך לפרט את חשיבות נשיאת אמצעים לתקשורת בין קיאקים, בין הקיאקים לכלי שייט אחרים,
תקשורת לחוף, תקשורת לחברים שבבית.
הים עשוי להיות רועש הן בשל הגלים והן בשל הרוח וכבר במרחק של מספר מטרים אנחנו עשויים
להתקל בקשיי הבנה ותקשורת משמעותיים בין הקיאקים בקבוצה. לכן חשוב שבהיותכם בקבוצה שימרו
על מרחק שבו אתם יכולים לא רק לראות אלא גם לשמוע זה את זה באופן ברור.
זיכרו שלכיוון הרוח השפעה גדולה על גלי הקול הנישאים באוויר ולכן קושי רב לשמוע את מי שנמצא
במורד הרוח.
למשרוקית חזקה וכמובן עמידה למים חשיבות רבה במשיכת תשומת לב של חבריכם לקבוצה או גם של
כלי שייט אחרים בסביבה
נסו לקבוע מספר שריקות מוסכמות בין חברי הקבוצה כמו למשל 2 שריקות קצרות כסימן לכולם
להתקרב זה לזה.
קיימים גם סימנים מוסכמים של תנועות ידיים ומשוט ולפני שאתם יוצאים לים ודאו עם חברי הקבוצה
שהם זוכרים את הסימנים העיקריים.
בד"כ הרת משות מאונך למים מסמנת על התכנסות כל החותרים לכיוון מי שהרים את המשוט.
הרמת משוט מאוזן לפני המים מציינת עצירת ההתקדמות.מכישיר הקשר השונים ובמיוחד ה VHF הפכו לזמינים יותר ויותר ויש להם חשיבות רבה ביצירת קשר
עם כלי שייט גדולים ועם תחנות חוף.
כלי השייט ותחנות החוף מחויבות בהאזנה כמעט רציפה לערוץ החירום (ערוץ 16) ובאמצעות ערוץ זה
ניתן ליצור קשר ראשוני גם עם ספינה רחוקה המתקרבת אלינו.
מיצוף : תמרורים ימיים
תמרורים ימיים
סימונים ואורות אינם נחלתם רק של כלי השייט אלא גם של מצופים, מגדלורים, כניסות ויציאות ממרינות
ונמלים וכדומה.
ארגון המגדלורים הבינלאומי קרוי International Association of Lighthouse Authorities או
בקיצור IALA
והוא שקובע את כללי המיצוף וסימון בעולם.
המיצוף הלטראלי הוא התקן המתייחס לסימון כניסות או יציאות מנמלים, מרינות או תעלות. מסיבות
הסטוריות נהוגות שתי שיטות הפוכות זו לזו.
שיטת IALA A היא השיטה הנהוגה ברוב העולם כולל בארץ: מצוף או אור ירוק מימין ומצוף או אור אדום
משמאל כאשר אתה נכנס למרינה, נמל או תעלה.
שיטת IALA B נהוגה ביבשת אמריקה ובפיליפינים, בקוריאה וביפן שם הכל הפוך הירוק משמאל
והאדום מימין בעת הכניסה לנמל.
זכור שכמו בכביש החוק מורה לספינה להפליג בצד הימני של תעלה כניסה למעגן או מעבר צד ובמיקרים
רבים נעשה זאת גם אנחנו.
אלא שבניגוד לכלי שייט גדולים אנו הקיאקים בהיותנו קטנים וללא כל שוקע (עומק הספינה) המגביל את
העומק בו אנו יכולים לחתור הרי שמותר ולעיתים רצוי יהיה שנחתור מחוץ לנתיב התחבורה הראשי
בשוליים או אפילו מעבר למצופי הסימון כפי שהולכי רגל אינם נעים בכביש אלא על המדרכה או השולייםהמיצוף הקרדינלי הוא אורות וסימנים המזהירים מפני מכשולי ניווט ומורים לנו כיצד לעקוף אותם.
מצופים אלו צבועים בד"כ בצהוב ושחור ועליהם משולשים המציינים את הכיוון שבו עלינו לעקוף את
המכשול. בלילה ינצנצו מצופים אלו ועפי מספר הניצנוצים נוכל לדעת באיזה כיוון לעקוף את המכשול.
החשיבות של הכרת המצופים השונים אינה רק קשורה במסר שהם מעבירים אלא הם עשויים לשמש
אותנו גם כנקודות ציון בניווט כיוון שרובם יופיע במפה הימית.
תמרורי דרך חשובים אחרים הם המגדלורים למינהם. לא תמיד מדובר במגדלור במובן המקובל של
המילה אלא לעיתים מדובר במצופים גדולים או באוניות מגדלור שעליהם איתות אור וקול אופייני. גם כאן
יכול האיתות לא רק לשמש כאזהרה אלא גם נוכל לזהות בעזרת הנצנוץ האופיני של המגדלור היכן אנו
נמצאים.
חשוב לזכור שבמקומות רבים בעולם תחזוקת המצופים והמגדלורים היא לקוייה והמגדלורים המסומנים
יפה במפה לא יפעלו. כמו כן עשויים לשנות מעת לעת מיקום של מצופים ומגדלורים ניידים ולכן לפני
שאנו יוצאים לדרכנו עלינו להתעדכן ולעדכן את המפה הימית שלנו.
לסיכום:
•למד להכיר את הקיאק את היכולות שלך ושלו ואת המגבלות שלך ולשלו.
•לפני היציאה לים הכר את התנאים הגאוגרפים, אזהרות ותנאי מזג האויר.
•אתה משתף את הים עם כלי שייט רבים, אהיה חלק מהקהילה הימית, כבד את את זכות כלי
השייט למעבר חופשי ובטוח.
•השאר את הנתיב האמצעי והעמוק לכלי שייט גדולים ממך. נצל את יתרונות הקיאק והצמד
לשולי הדרך הימית.• תן זכות קדימה, אל תיקח אותה. אל תגרום לכלי שייט גדולים ומסורבלים לפנות את דרכם,
במיוחד כאשר תנועתם מוגבלת.
•זכור את "חוק הספינה הגדולה והמכוערת": תן זכות קדימה למי שגדול ממך, ומהיר ממך
ובמיוחד למי שנראה מכוער.
•זכור שאף אחד לא יכול לראות אותך : דאג להצטייד בצבעים בולטים, אורות, משרוקית צופר
ומכשירי קשר.
•כשאתה נותן זכות קדימה עשה זאת באופן ברור - דאג שכלי השייט ידע בבירור את כוונותיך.
זהו מאמר ראשון מסוגו ואני מקווה להרחיב בפרקים הבאים עוד על נושא הקשר, הבטיחות והניווט....