הכר את החותר: דן פסטרנק

הוא גר בתל אביב עם בת זוגתו איריס, נגה בת ה–8 חודשים ובלה הכלבה. עובד (מדי פעם) במחשבים, וחותר כבר 5 שנים (פלוס מינוס).

המפתחות של הקיאק אצל הג'ינג'י

דן, איך הגעת לקיאקים?חבר (גדעון גולדשטיין למי שזוכר), התנסה בקיאקים בניו זילנד ואמר ששווה לנסות, היינו 4 חבר'ה – שלושה מלאי התלהבות ואני קצת פחות אבל בכל זאת שוכנעתי לנסות... אני היחיד שנשאר...
למה קיאקים?נוסעים הרבה לחו"ל וחוץ מזה זה התירוץ האולטימטיבי להתחמק מארוחות שבת בצהריים... האמת שמדובר בשילוב מושלם של אנשים, ים, ספורט וכיף.
למה הבירה טעימה יותר לאחר חתירה?היא גם טעימה לפני ובמהלך אבל הקלוריות מחליקות טוב יותר אחרי. טיפ לחותרים החדשים – לא לחתור עם הנגאובר (מניסיון זה לא נעים)
בתור אחד מוותיקי המועדון, מאילו פעילויות אתה מתחבא ולמה?אני מגיע בימי שלישי ושבת בצהריים כי אני לא חיית לילה (כן – 6:30 זה לילה לא בוקר) כמו כן זה מאפשר כאמור להתחמק מארוחות שבת עם המשפחה...
באילו טיולים השתתפת ומה הטיול הבא?השתתפתי ביון, יפן, סיישל, סיציליה והבא נורווגיה – אני משתדל להכשיר את הקרקע בכל טיול חדש שנפתח.
איזו חוויה זכורה לך במיוחד ממהלך השנים בתחום?הים היה גבוה, חזרנו בדיוק מחתירה והתכוונו לרדת לחוף בין השוברים. אני חתרתי בדיוק על קיאק חדש ומיוחד שרק הגיע למועדון – ה – Rockpool הצבעוני. כמו שאומרים –“never turn your back to the sea” , מסתבר שהגלים היו מעט גבוהים מדי על החבורה והתחלנו להתהפך אחד אחד – ניר עבד במרץ על הצלות ואני שאיכשהו הצלחתי לא ליפול והחזקתי את אחד החותרים שהתהפך. בינתיים הגיע גם עומר, שגלש באותה עת, לעזור ו"לקח" ממני את החותר. כמה רגעים לאחר מכן התהפכתי גם אני, ניר תפס אותי והחזיר אותי למרינה והקיאק ניצל ברובו בעזרתו האדיבה של שובר הגלים... מאז ה – Rockpool  קצת פחות צבעוני.
שאיפות נוספות בעולם הקיאקים?להמשיך ליהנות, לצאת לטיול לפחות פעם בשנה, להתאמן בווילס וליפול על מקלחת חמה.

דן באחד מגילגוליו באיי סיישל

חתירה באיי סיישל

המים צלולים, 26 מעלות. צב ים נעלם בתוך "ענן" של להקת דגים צבעוניים החולפים מעל השונית. הייתי יכול לשהות כך בלי סוף אני חושב לעצמי תוך כדי רכינה קדימה עם המשוט בידיים. דרך המשקפת אני בודק שלהב ימין מונח על מהמים  ואני מוכן לגלגול נוסף בגן העדן שלנו המורכב מאיי גרניט ואלמוגים הפזורים כפנינים באוקיינוס ההודי. אקלים טרופי, חופים לבנים, עצי קוקוס ואננס, בדיוק כמו שנתגלו ליורדי הים הפירטיים לפני 300 שנה.

מעניין אם גם הם התפעלו כמוני מכמויות הציפורים על פניהם חלפנו בחתירה סביב האי "אריד" המשמש כשמורת טבע לעשרות סוגי ציפורים נדירות המקננות ביער הטרופי ללא שום חשש מבני אדם וטורפים.

"הנה גוף של אשה" צועק אחד החותרים ומצביע על סלע גרניט ענק המחוטב היטב..."ראש של פיל" מתגלה בסלע אחר וכך הלאה לאורך "מוזאון" פסלי הגרניט אותם ייצר הטבע.

במרחק כבר מבחינים בשלושת המפרשים של "ספינת הבית" שלנו בטיול זה ותוך זמן קצר אנו ישובים על הסיפון לארוחה מפנקת, סופרים את הכוכבים, סופגים את הבריזה, מנסים להכיל את השקט שמסביב וחושבים על יום החתירה שמחכה לנו גם מחר בגן העדן...