הכר את החותר – גל מילשטיין

הוא גר בנס ציונה, נשוי לליאת ואב ליהונתן בן החצי שנה. עובד בחברת HP Indigo כמהנדס מכונות במחקר ופיתוח מכני. בעבר עסק בגלישת רוח, מפרשיות, אבל מבחינתו... אין כמו קיאקים.

בזכותו גיסנו

הכרתי את עולם החתירה בזכות מוטי בן עטיה (אח של אשתי), נזכר גל, בכל ארוחת שישי הזכיר מוטי את עולם הקיאקים, עד שהחלטתי ללכת לעשות שיעור ניסיון. ליאת אשתי נתנה לי מתנה ליום ההולדת קורס קיאקים ולאחר טיול בן 7 חודשים לאוסטרליה וניו זילנד נרשמתי למועדון.

חוויות מהירדן ועד ים המלח

ללא ספק תחום החתירה הוסיף לי המון רגעי שיא בחיי. אנסה להמחיש את הבולטים מהם. החוויה הטובה ביותר שלי הייתה ב WW נהר הירדן. מצאתי את עצמי בתוך קיאק קטן עם ציוד חתירה, בתוך נהר שוצף שזורם בעוצמות שלא הכרתי קודם עם מסת מים מטורפת שזורמת בלי הפסקה. התחושה עילאית שקשה מאוד להסבירה במילים אך מי שעבר את זה יודע על מה אני מדבר. בקצרה אומר שכדי להמשיך עם הזרם יישמתי את כל טכניקות החתירה הידועות לי (תמיכה נמוכה וגבוהה וכו') ואת אלה שלא (תמיכה אחורית וקדמית), ו... זה עבד.

חוויה טובה נוספת שחרוטה לי בראש, חתרנו מערבה, נעמה ,מיכאל ואון,  הים היה סוער וגבוה, לאט לאט הגיעה הסערה. הכול הופך להיות קודר ואנחנו ממשיכים לחתור, לפתע מתחיל גשם קל שהופך במהרה לגשם זלעפות. זה מראה ציורי כמו מסע בים סוער מהאגדות.היינו די קרובים לכניסה למרינה ואז סובבתי את המבט מערבה וראיתי את אחד המראות היפים שראיתי בימי חיי. כל טיפה שפוגעת במים מקפיצה אחריה יהלום קטן. תתארו לכם בים סוער וגשם זלעפות, מראה עוצר נשימה של שטיח יהלומים המכסה את כל פני המים, ברקע השמים האפורים והגלים הגבוהים, במילה אחת: מדהים!

היו חוויות רבות נוספות כמו: קיאקי גלישה וקיאקים ימיים בגלים, חתירה מיוחדת בים המלח, סימפוזיון יחיד במינו עם ניג'ל דניס ועוד טיולים רבים בארץ.

לא רק בסופ"ש

אם בעבר הייתי מחכה לסופ"ש שיגיע, היום אני מחכה גם ליום רביעי, לחתירת אמצע שבוע. מה הלאה? ללא ספק White Water בנהר אימתני וארוך בחו"ל, וכמובן לשחק עם קיאק ימי ב Tidal Race. ברגע שאוכל לצעוק ליהונתן "תחזיק חזק אנחנו מתגלגלים", אז הוא יתחיל לבוא איתי לחתירות. אני רוצה להגיד תודה ענקית למוטי, עומר ושגיא – על כל החוויות שחוותי רק בזכותכם!

The morning after / Sara Margolis

Dear ones

Three weeks back and I am still smiling from the knowledge of knowing that I DID IT!!... Really.. it is thanks to you all… your patience and humor are what allow me to proclaim "I DID IT".  [I must thank Amir for insisting that I be photographed… I have the proof that I was there… not just the sensation memorized.] Returned home to same routine, same dogs & cats, same job title, different manager, different tempo, different rules.  Could be interesting; will be fun... I am one of those who embraces change and am convinced that it is what keeps my spirit young. I am hopeful that it will be positive and not MOTSS. I am still limping around with Achilles tendinitis so have missed tooooo much of the good sea.  I keep thinking of the tents (NOT Shedrot Rothschild, The Aviv) and waking to the sound of water lapping at the shore's edge.  The recent early morning sounds in my neighborhood are from helicopters overhead and barking dogs.  Not the same effect.

Tonight I will hear the Kol Nidre.  This year its melody will bring back to me visions of the  year that was and will dramatically set the tone for tomorrows prayers.  I will think of my year of accomplishments and the beauty I have seen during the year.  I will think of the displeasures and losses which have saddened the time.  I will think of my awful guitar playing and make  secret promises to myself for improvement.  AND I will think that I DID IT. I will beat my breast the requisite number of times and say amen.  And when next I hear the Shofar, at the end of Nihila, I will smile within and think of the next kayak adventure. 

If my actions and speech in anyway were an affront to you, please accept my sincere and humble apologies for they were not done with malice intent.

May the sound of the Shofar wash over you bringing a year of dreams come true.  May the force be with you. 

See you at the shoreline.

Have a happy...

Sara

הכר את החותר: רועי פרידלר

הוא גר במושב מזור, אי שם בערבות פ"ת, עם נירית ושלושת בניו, עוסק בקופירייטינג, כתיבת תוכן לעסקים ופרסום, חותר כבר 6 שנים בים, בנהר ובגלים, חתר עם המועדון ביוון ובאירלנד ועדיין האתגר הגדול באמת עדיין לפניו.

אז ככה אתה נראה כשאתה יבש?

למה קיאקים?

הים הצית את דמיוני כבר מגיל צעיר. הייתי גומע ספרים על פיראטים, ציידי לווייתנים ומגלי יבשות. בצבא התגייסתי לקורס חובלים אבל שובצתי למסלול של קצין מכונות ופרשתי אחרי שנה, יען כי לזחול בין צינורות מגורזים בבטן של סטי"ל לא תאם את החלומות שלי על מלחמות פיראטים וקריאות "יבשה באופק!". לאחר הצבא שטתי במפרשיות שונות לרבות קטמרנים במועדון לב ים בתל אביב. יום אחד חבר סיפר לי על טיול קיאקים שערך בניו-זילנד והשתכנעתי שאין כמו קיאקים לטיולים והרפתקאות ימיות, שלא לדבר על ההתארגנויות הרבות הכרוכות ביציאה עם קטמרן לעומת כניסה לים בקיאק.

באילו טיולים השתתפת?

השתתפתי ב-2004 בטיול ליוון שהתחיל באי סנטוריני והסתיים בנקסוס. הטיול שילב כמעט כל מה שטיול קיאקים יכול להציע: מזג אויר מגוון, חציות מאתגרות, נופים ואפילו התהפכות (והצלה כמובן) בים סוער. ב-2006 יצאתי עם המועדון לאירלנד, טיול שהצטיין בנופים מדהימים של צוקים, נקיקים ומערות, ותרבות אירית מופלאה שכללה ביקורים בפאבים, בהם בכל פינה יושב איזה אירי עם כלי נגינה וכולם יחד מנגנים ושרים בתאום מופלא.

סקלינג אירי מסורתי

רגעים שלא ישכחו?

הקפת אי ביוון שכל אחד מארבעת הצדדים שלו התאפיין במזג אויר שונה לחלוטין. החל מצד סוער, גלי וגשום ועד לצד בהיר ושקט. באירלנד זכורה לי במיוחד כניסה עם הקיאקים למערה (ניקבה?) חשוכה לחלוטין ויציאה כעבור מספר דקות ארוכות  לים הפתוח במקום אחר לחלוטין. עם זאת, אני בטוח שהרגע המאתגר ביותר עדיין לפני.

תחביבים נוספים?

גלישת גלים בקיאק גלישה - קיאק 666 של WATERTECH ו-WW – קיאק פיראנה S8.

שילוב של גלישה ו-WW

רגע קשה בהיסטוריית הקיאקים?

התהפכות בירדן ביום של זרימה חזקה במיוחד. נסחפתי זמן שנראה לי נצח בין גלים, סלעים ומפלים ולבסוף הצלחתי לקפוץ על סלע שניצב באמצע הנהר. אחרי שלקחתי אויר, הצלחתי לקפוץ לאחת הגדות ולאחר טיול קטן בטבע (בעיקר קוצים) חיכה לי יונתן בגדה השנייה ומשך אותי עם חבל ההצלה שלו. אבל... כאמור... האתגר האמיתי עדיין לפני.

לסיום, מהו אותו אתגר שעדיין לא הצלחת להגשים בכל שנות חברותך במועדון?

להגיע לחתירה של 6 בבוקר, זה אתגר, שעם כל הניסיון, הנחישות ואומץ הלב טרם הצלחתי לעמוד בו.

הכר את החותר: דן פסטרנק

הוא גר בתל אביב עם בת זוגתו איריס, נגה בת ה–8 חודשים ובלה הכלבה. עובד (מדי פעם) במחשבים, וחותר כבר 5 שנים (פלוס מינוס).

המפתחות של הקיאק אצל הג'ינג'י

דן, איך הגעת לקיאקים?חבר (גדעון גולדשטיין למי שזוכר), התנסה בקיאקים בניו זילנד ואמר ששווה לנסות, היינו 4 חבר'ה – שלושה מלאי התלהבות ואני קצת פחות אבל בכל זאת שוכנעתי לנסות... אני היחיד שנשאר...
למה קיאקים?נוסעים הרבה לחו"ל וחוץ מזה זה התירוץ האולטימטיבי להתחמק מארוחות שבת בצהריים... האמת שמדובר בשילוב מושלם של אנשים, ים, ספורט וכיף.
למה הבירה טעימה יותר לאחר חתירה?היא גם טעימה לפני ובמהלך אבל הקלוריות מחליקות טוב יותר אחרי. טיפ לחותרים החדשים – לא לחתור עם הנגאובר (מניסיון זה לא נעים)
בתור אחד מוותיקי המועדון, מאילו פעילויות אתה מתחבא ולמה?אני מגיע בימי שלישי ושבת בצהריים כי אני לא חיית לילה (כן – 6:30 זה לילה לא בוקר) כמו כן זה מאפשר כאמור להתחמק מארוחות שבת עם המשפחה...
באילו טיולים השתתפת ומה הטיול הבא?השתתפתי ביון, יפן, סיישל, סיציליה והבא נורווגיה – אני משתדל להכשיר את הקרקע בכל טיול חדש שנפתח.
איזו חוויה זכורה לך במיוחד ממהלך השנים בתחום?הים היה גבוה, חזרנו בדיוק מחתירה והתכוונו לרדת לחוף בין השוברים. אני חתרתי בדיוק על קיאק חדש ומיוחד שרק הגיע למועדון – ה – Rockpool הצבעוני. כמו שאומרים –“never turn your back to the sea” , מסתבר שהגלים היו מעט גבוהים מדי על החבורה והתחלנו להתהפך אחד אחד – ניר עבד במרץ על הצלות ואני שאיכשהו הצלחתי לא ליפול והחזקתי את אחד החותרים שהתהפך. בינתיים הגיע גם עומר, שגלש באותה עת, לעזור ו"לקח" ממני את החותר. כמה רגעים לאחר מכן התהפכתי גם אני, ניר תפס אותי והחזיר אותי למרינה והקיאק ניצל ברובו בעזרתו האדיבה של שובר הגלים... מאז ה – Rockpool  קצת פחות צבעוני.
שאיפות נוספות בעולם הקיאקים?להמשיך ליהנות, לצאת לטיול לפחות פעם בשנה, להתאמן בווילס וליפול על מקלחת חמה.

דן באחד מגילגוליו באיי סיישל

הכר את החותרת: שרית קופקה

היא חותרת כבר 7 שנים במועדון, תחילה בהרצליה וכיום בעכו. התנסתה כמעט בכל מה שיש למועדון להציע בארץ ובחו"ל, בגלים ובנהר, בסימפוזיונים ובטיולים. היא לא יכולה בלי זה ואנחנו לא יכולים בלעדיה.

אמא, איפה הברקסים!?

שרית, איך הגעת לקיאקים?

הכל התחיל כמתנה ליום ההולדת שלי, אני בחרתי בחוויה ואיל הוציא לפועל.

 איך היו הצעדים הראשונים?

זאת היתה אהבה מחתירה ראשונה. נסחפתי לספורט בסערה, ועד היום עוד לא נרגעתי. עד מאה ועשרים!

איך משתלבים הקיאקים בחיי היום יום שלך?

אני חותרת בהנאה רבה פעמיים בשבוע במועדון סניף עכו. תרומה גדולה לבריאותי הפיזית והנפשית.

 מה את הכי אוהבת בקיאקים?

הכל! קיאקים זה שילוב של ספורט, טבע, נופים ואנשים - הספורט הזה מקבץ אליו אנשים נפלאים ומעניינים, אחד, אחד. הים הוא לונה פארק עבורי, במיוחד בגלים. ובנוסף, דרך מצוינת לראות עולם

מה החוויה הכי מרגשת שאת זוכרת מעולם הקיאקים?

החוויות הגיעו לשיאן בסימפוזיונים במהלך השנים. הם היוו עבורי מקפצה ליכולות. חגיגה רטובה במיוחד בשיא החורף! הטיולים לחו"ל (וגם בארץ) עם המועדון הם ללא ספק שיא נוסף. הטיול הראשון שלי היה לאירלנד הקסומה, בעקבותיו איל הצטרף למועדון והטיול השני ליוון שטופת השמש. בזכות האנשים הנפלאים במועדון הכרתי חותרים מרחבי העולם, בנוסף לאירלנד ויוון חתרתי בנורבגיה, ניו-יורק וקייפטאון.

 שאיפות, מטרות?

להמשיך לראות עולם דרך הקיאק, להתאמן בווילס, במיוחד ב tidal races ולגלוש גל בזיגזוג מושלם!

שרית בטיול המועדון ליפו

הכר את החותר: גרגורי אלטשולר

הוא התחיל לחתור בקיאק לפני 30 שנה ברוסיה, נאלץ לעשות הפסקה כאשר עלה לארץ וחזר לחתור בשנת 2003 כאשר הצטרף לטרה סנטה. גרגורי, מהנדס מכרה ומחצבים במקצועו, גר בפתח תיקווה ועובד כעוזר טכנאי מזגנים.

גרגורי, איך הגעת לקיאקים ?

תמיד רציתי לטייל בנהרות. בסופו של דבר אני ועוד שני חברים לקחנו קיאק זוגי מתקפל ויצאנו לנהר מדרגה 3.

איך היו הצעדים הראשונים?

בתקופה ההיא היה קשה להשיג ציוד. השגנו מטריצה של קיאק והתחלנו לייצר קיאקים מפיברגלס ודבק אפוקסי. גם את המשוטים ושאר הציוד אלתרנו בעצמנו. לכל חבר חדש בקבוצה היינו מייצרים קיאק חדש. לא היו לנו מאמנים והיינו צריכים ללמוד הכול לבד.

איך הקיאקים משתלבים בחיי היום יום שלך?

לצערי בגלל העבודה אני לא יכול לבוא לים באמצע השבוע ובגלל זה חותר בשתי פעילויות בוקר בשבת ברצף. אני חי משבת לשבת בציפייה לחתירה.

מה אתה הכי אוהב בקיאקים?

הקיאק הוא כלי שייט מדהים בהתאמתו למישהו שרוצה לטייל על המים, בים או בנהר. אני אוהב את השילוב של מים, אוויר נקי, שמש וחבורה נפלאה של אנשים. בנוסף זה גם מזכיר את התקופה שהייתי צעיר.

מה החוויה הכי מרגשת שאתה זוכר מעולם הקיאקים?

המסע לנהר בדרגה 5 בסיביר. הנופים, הנהר והצוות שהיה איתי היו מדהימים. בנוסף, אני זוכר עד עכשיו איך כשלמדתי לגלוש בטרה סנטה, הקיאק שלי התחרטם בחול והתעופף באוויר.

אוקריינה 1985

שאיפות, מטרות?

להמשיך לחתור עד כמה שאוכל ואני מאחל למועדון שלנו להמשיך להצליח ומקווה שיבואו עוד הרבה אנשים חדשים

הכר את החותר: אבנר דור

אני גר בכפר סבא עם זוגתי איריס.  בעבודה אני מנסה לפתור בעיות מתמטיות שסאמסונג נתקלת בהן בתכנון של שבבים עתידיים.   העיסוק בפיצוח בעיות מתמטיות מהווה עבורי גם תחביב וזה חלק בלתי נפרד ממני.

מתי אתה חותר בדרך כלל?

החתירות האהובות עלי הן בדרך כלל חתירות שישי או שבת אחה"צ כששום עבודה או מטלה כבר לא מחכה לי בהמשך היום. 

 מה אתה אוהב בקיאקים? 

אני אוהב לחתור עם קיאק ימי בים של גלים גבוהים, בעיקר סוולים.  אני נהנה הנאה וויזואלית מההרים הכחולים שנקראים גלים שמשנים צורה מרגע לרגע.  אני גם נהנה מהמשחק של לרכב על הרי המים האלה שמזכירים לי ענק נושם.  ולפעמים המטרה שלי היא לתת להם לסחוף אותי ולפעמים לחמוק מהם.  כשמתקרבת השקיעה בחתירות אחה"צ של שישי או שבת, אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מרותק להשתקפויות הצהובות על המים הכחולים ולמראה השמש שהופכת לענק אדום ואח"כ למן אליפסה פחוסה ופתאום בחלקיק שנייה נעלמת.  חלק גדול של החוויה שנקראת "קיאקים" היא הקיאקיסטים, והאווירה שהם משרים שתמיד מצליחה להוציא אותי מהשגרה ומהיובש שלפעמים היבשה משרה. 

קצת הסטוריה אישית אולי על הטיולים הרגליים הרבים שעשית.

אהבת הטבע היא כנראה בטבע שלי.  ההתחלה הייתה בגיל 6 בערך בטיולים רגליים בארץ עם המשפחה – זה קרה בתקופה שהיו בארץ מרחבי טבע פתוחים שהיום קשה לדמיין.  המסלולים נראו אז אינסופיים ותמיד ייחלתי לסיומם, אבל בסיום הייתה הרגשה לא מוסברת של כיף וחופש. בלי שאהיה מודע, התהווה שם איזה קשר חזק לטבע בראשיתי.  זו כנראה הייתה נקודת התחלה של LIFETIME שכלל הרבה טיולים רגליים בהרים בחופשות שנתיות שארגנתי לעצמי במקומות שונים בעולם.  

בראשית שנות השמונים הייתי סטודנט והגעתי כ BACKPACKER לאוסטרליה. לקח לי לא יותר מכמה ימים להבין שעיר סואנת ומנוכרת בטירוף כמו סידני ממש לא מתאימה לי ויצאתי עם חבר, סטודנט מגרמניה, לטיול טבע במרחבים העצומים של אוסטרליה.  לאחר חודש ומשהו יצאנו למסע חתירה של 15 יום בנהר פרנקלין הסוער בטסמניה.  לכל אחד מאיתנו היה RAFT אישי והיינו מנותקים לגמרי מ"הציוויליזציה". הנהר זרם בעוצמה רבה בגיא עמוק מאוד מוקף באחד היערות העתיקים בפלנטה. בתום ההרפתקאות הסכנות והתלאות נשארה תחושת חופש והרפתקה ותמונות של נופים פראיים ונידחים שמלוות אותי עד היום.  שנה אח"כ  כסטודנט בארה"ב ניסיתי את כוחי בקורס קיאקים שלא צלח והביא את משתתפיו לתחושה הטראומטית שקיאקים זה ספורט שמתמקד בנהרות ורק אקרובטים מדופלמים יכולים לשרוד בו. למרות הטראומה לא הצלחתי לוותר על אהבתי לנהרות ומצאתי את עצמי מטייל בחופשות וגם קצת מדריך בטיולי קאנו במזרח ארה"ב.

למה קיאקים?

לא חזרתי מעולם לחתירה בנהרות מהם טעמתי (תרתי משמע) בארה"ב ובאוסטרליה. אך המשיכה הבלתי מוסברת למים גועשים נשאר. היו לי כמה ניסיונות נוספים בתחילת שנות התשעים ללמוד חתירה בים בקיאק. זה היה קיאק מדגם קצת נאנדרטלי (סקול). המדריכים שלטו היטב בקיאק אך הדרכה התמקדה בגלגולים ולאחר כל שיעור מצאתי את עצמי שוכב במיטה ימים שלמים עם גב הרוס.  בשלב זה באופן טבעי וויתרתי לחלוטין על כל סיכוי ש אחתור בקיאק בגלגול הנוכחי. ליפני כ 5 שנים, במהלך טיול רגלי בהרי בולגריה, התחלתי להרגיש שהברכיים כושלות וכף הרגל שלי משדרת כאבים שהולכים ומתגברים (שנרגעו בסוף בארץ בעזרת ניתוח).  לאחר כמה ימים של ניסיונות להיאבק בכאבים הבנתי שאני חייב להרפות ולוותר על חוויית ההרים שציפיתי לה חודשים רבים.  הגעתי לים השחור כדי לנוח מהניסיון הכושל "לכבוש את ההר".  ושם בין מלונות הענק שמכסים את רצועת החוף מצאתי קיאק sit on top.  ההתנסויות איתו -שנראות עכשיו קצת פתטיות – החיו אצלי את חלום החתירה הישן.  כשחזרתי לארץ הייתי נחוש לנסות שוב את הספורט הזה וגיליתי שיש דרך אחרת לגמרי להתנסות בקיאקים.

בעיית הגב איתה אתה מתמודד בגבורה :)

בסוף שנות השמונים חזרתי לארץ לאחר היעדרות של כ 6 שנים וגיליתי את העולם של אופני הרים. השתוללתי, חציתי מדבריות בנגב, אך עם הזמן האופניים הפכו ליותר ויתר ביזריות - בשל הניסיונות שלי להתאים אותם למגבלות הגב. בעקבות אירוע גב חמור במיוחד נאלצתי לנטוש את הספורט הזה ליפני 20 שנה, אך המשיכה לטבע הפראי לא פחתה.  היא תועלה לגיחות של טיולים רגליים בהרים באירופה ובאסיה, אך גם כאן מגבלות הגוף אילצו אותי למצוא נתיב חדש ומצאתי את הקיאקים הימיים.  

 אני מצליח לחתור רוב הזמן בסיוע אינטנסיבי של תרגילי מתיחות לגב.  חלק מהזמן הוא זמן פציעות שבו אני מושבת (כך עברו עלי השבועיים האחרונים שבהם הייתי צריך להחזיק את עצמי חזק כדי לא להגיע למרינה) ואז כל מיני דיקורים סיניים נכנסים לתמונה ועוזרים לי להשתקם.  נראה לי ששילוב של מתיחות (כמו יוגה טיפולית) וחתירה נכונה - עם סיבוב של הגוף העליון וחיזוק של השרירים ההקפיים – מביאים לכך התועלת שבחתירה, יכולה לעלות על נזקי  השחיקה.   שיטת ההדרכה בטרה סנטה יכולה לאפשר לאנשים כמוני, עם גב רעוע, וללא כישרון לנושא, לרכוש מיומנות, ליהנות מחוויית הקיאקים, ואפילו לחזק את הגב.

טיולים בהם השתתפת?

טיילתי עם טרה-סנטה ביוון באירלנד ובשטלנד. החיבור לטבע והיציאה מהשגרה מתרחשים בטיולים האלו באופן שלא קיים בחתירות היומיום.  השלווה שהים משרה מחלחלת לעומק ואתה נשאב למראות מסביב שמשתנים כל הזמן.  בנוסף לים צלול אתה מוקף גם בנופים פראיים שכוללים יבשה הררית, מצוקים בכל מיני צבעים, וגם בעלי חיים אקזוטיים כמו כלבי ים דולפינים ליוויתנים וסוגים רבים של ציפורים .  אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי מהרגע הראשון של היכרות עם עולם הקיאקים בטרה סנטה זו היכולת של אנשים ליהנות גם במצבים של חסכים פיזיים וזה בולט במיוחד בטיולים. 

הכר את החותר: אבי גלסברג

הוא התחיל לחתור בהונג קונג בשנת  2001. ובמועדון שלנו מ- 2002, כשבא לחופשת מולדת והשתלב סופית כשחזר לארץ שנה מאוחר יותר. מתגורר ברעננה עם אשתו ליאת ושלושת בנותיו הדר, ירדן ואימבר שכולן חתרו בים הסיני באזור הונג קונג ואולי יחתרו יום אחד בים התיכון...

 תמונה 1 -  ההתחלה

אני מנהל חברת תוכנה בשם פרונטליין, בבעלות אורבוטק ומנטור גרפיקס.

 תמונה 2 – תמונה צבעונית בעולם האפור....                     

במסגרת עבודתי אני מגיע למקומות רחוקים ובמידת האפשר, משלב ביקור בים המקומי. הגעתי לעולם הקיאקים אחרי פציעה בברכיים כתוצאה מריצות למרחקים ארוכים. ביום שמש יפה ראיתי קיאקים במפרץ בהונג קונג. נכנסתי לברר כיצד שוכרים אחד. לשכור, כמובן לא היה ניתן אך כך התחילה דרכי באין סוף קורסים בבתי הספר הימיים בהונג קונג. רוב ההדרכה נעשתה בסינית ואני זכיתי להסברים אישיים באנגלית מהמדריכים.

תמונה 3 – תמיד אספתי סרטיפיקטים...

עם חזרתנו לישראל הצטרפתי לטרה סנטה (ט.ס.) וזכיתי לאפ-גרד רציני ביותר בתחום הקיאקים. עם כל העניין והנאה בהונג קונג – לא ניתן להשוות לעולם בו זכיתי בט.ס. הקיאקים, ההדרכה, החברים, המתקנים, הבריטים, הסימפוזיונים, הטיולים... איזה מזל שיש לנו את ט.ס.....

אני משתדל לחתור פעמים בשבוע ובמיוחדים – יפו, כינרת, ים המלח, שדות-ים, כל-הים (חוצה ישראל) וממתין בקוצר רוח לפנסיה על מנת לחתור יותר. טעמתי מעט מהירדן והגלים אך הפנים לארוכים.

במהלך החתירות הגעתי לכך מיני תובנות – שאותם אני צריך להיזהר לא לשכוח – למשל, בסוף השבוע בגיברלטר (חצינו את המייצרים מאירופה לאפריקה) ובסוף ארבעת ימי החתירה לאורך חופי ישראל התגבשה אצלי המחשבה שתמיד כשארצה לפנק את עצמי אוכל לצאת למין מסע שכזה –"בדואיזם ימי", התנתקות מהבלי היום יום לעולם אחר לחלוטין

עולם הקיאקים בהחלט אפשר לי ללמוד נושאים חדשים, להגיע למקומות חדשים ולפגוש אנשים מעניינים במדינות שונות וכמובן לעסוק בספורט בחברה טובה ובאווירה (תרתי משמע) מרעננת. עולם זה גם מספק לי הזדמנויות לפרוץ את אזור הנוחיות ולאתגר את עצמי ללא נטילת סיכונים מוגזמים.

 תמונה 4 – באימון 5* אצל נייג'ל עם קובי וטל (תודה לאבנר שצילם)

היו רגעים, בפעילויות מסוימות, ששאלתי את עצמי " מה לעזאזל אני עושה כאן ?..." אך משברונים כאלו עברו מהר והסיפוק שהתקבל מהשגת המטרה הצדיק את הדרך, כולל רגעיה הפחות נוחים.

 מה הלאה אתם שואלים....

טיולים ועולם ההדרכה. הגיע הזמן לחתור ביוון....ואחרי יותר מעשר שנות חתירה, הגיע הזמן לעזור לאחרים לגלות את העולם הקסום שלנו.

הכר את החותר: אמנון רם

מזה כ-11 שנים רצופות אני חותר במסגרת מועדון "טרה סנטה" ומרגיש חלק ממשפחה גדולה חמה ומחבקת.

אני עובד כמנהל בשלוחה הישראלית של החברה הגדולה בעולם לשיקום נזקים ותגובה למקרי אסון- BELFOR, התמחותי הצלת תיעוד ואוספים במקרי אסון וייבוש רסטורטיבי של מבנים, אני מרצה בתחומי התמחותי בשלוש מכללות שונות בפני סטודנטים למידענות וארכיונאות ובפני שמאים.

אני מתגורר ברמת אביב הירוקה, חמש דקות הליכה מפאב "ראש פינה" המיתולוגי ביחד עם גיזלה- בת זוגי בעשור האחרון ובננו בן השלוש וחצי דניאל.

ההיסטוריה הימית שלי החלה לפני למעלה מחמישה עשורים במרחק קילומטר וחצי לערך מפתח המרינה, חוף השרון הבתולי היה החוף הראשון שעיני התינוק שלי ראו.

בהיותי בן עשר בערך הכיר אבא שלי משפחת עולים חדשים מברית המועצות – משפחת פלדמן ! שהשתקעה ברחוב וויצמן בהרצלייה (אנחנו גרנו אז ברעננה) ובמטען העולה שלהם היה קיאק מתנפח, הקיאק הפך מיד לאטרקציה גדולה ויחד בילינו שעות רבות בחתירה בנחל אלכסנדר שאז היה נקי מביוב ושרץ דגה.

ב-1969 התגייסתי לחיל הים והתנדבתי לשייטת , מבדקי הקבלה כללו בין היתר מסע רגלי מראש הנקרה לאשקלון חוויה מכוננת שהנביטה שנים רבות אחר-כך את ניצניו של מחתר "חוצה ישראל".

במסגרת קורס מכין בשייטת זכיתי להתאמן  ב"שארית הפליטה" של קיאקי ה- Klepper  הגרמניים הידועים לתהילה ואפשר לומר שמאז לא הפסקתי לחלום קיאקים.

בשנות השמונים של המאה הקודמת התגוררתי בניו-יורק לרגל לימודים, לא היה לי זמן לעיסוקים ימיים, אבל מדי שבוע נהגתי ללכת ל- Union Square לחנות הדגל של Klepper לשטוף את עיני בקיאקים שבתצוגה, להסניף את ריח הגומי ולחלום.

לטרה סנטה הצטרפתי במחצית הראשונה של שנת 2000 וכבר באוקטובר באותה שנה יצאתי לטיול הקיאקים הראשון שלי בהנהגת עומר באזור האי רודוס, זו הייתה חוויה בראשיתית ומכוננת, מלבד עומר היינו רק ארבעה חותרים, אינה הויכמן ,גל שוהם, אבי גלנטי ואנוכי, כולם עדיין חותרים בשיא אונם.

ב-9 בפברואר 2001 לאחר כ- 50 חתירות התחלתי לתעד כל חתירה ביומן מיוחד- "לוג בוק" ובינואר שנה זו אשלים לפחות 865 חתירות מתועדות. ביומני רשומות חוויות רבות-אבני דרך בקריירת החתירה שלי כגון: רוח סערה במהירות 90 קמ"ש מלווה ברקים רעמים וברד שתפסה אותנו הרחק מערבה מפתח המרינה, חתירתה הראשונה של רותם, הכמעט טביעה של עירא אפרון וסיפור הצלתו ההרואי על-ידי הדס, המפגש שלי ושל שרון מליאר עם לוויתן באורך 10 מ' סמוך לרידינג ועוד.

ב-2008 שהיתי בגרמניה במשך כ- 6 חודשים והצטרפתי למועדון החותרים בעיר אוסנברוק שבסכסיה התחתונה, שם, בנוסף לחותרים וחותרות מדהימים התודעתי לעולם אחר לחלוטין של חתירה, יחד חתרנו בתעלות, בנהרות שוצפים ובאגמים כחולים עם ברבורים צחורי כנפיים, מומלץ לכולכם.

ב-ינואר 2006 יצאתי לתאילנד יחד עם גיזלה למסע בעקבות זוהר אלוני- בתה של גיזלה שנספתה באסון הצונאמי ב-2004 , ביקרנו באי-קו-פי-פי אותו הקפתי בקיאק מתקפל רוסי- Ladoga שהבאתי איתי מהארץ, את המרחק באורך של כ-22 ק"מ גמאתי בזמן של כ-3 שעות. את החתירה הקדשתי לזכרה של זוהר.

בעקבות אבנר מונצז' ודרור אוטנזוסר שפרצו את נתיב חוצה ישראל מראש הנקרה לאשקלון ב-2006 ושאליהם הצטרפתי ליום חתירה בודד החלטתי לפתוח מסורת של חתירת המסלול מדי שנה בחודשי האביב . בין השנים 2007 ועד 2010 חתרתי ביחד עם עמיתי חברי טרה סנטה את המסלול המייגע באורך כ-170 ק"מ כבר שלש פעמים.

אני חותר בהתמדה פעמיים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות, בדרך כלל לבדי,אך כשמזדמן אני מצטרף לקבוצה.

אני מקווה שכאשר בננו דניאל יגדל מעט אוכל להצטרף ליותר טיולים מאורגנים של טרה סנטה בעיקר ליעדים ים-תיכוניים.

שאיפתי בשנה הקרובה לחתור את מסלול "חוצה ישראל" ללא הפסקה במתכונת מרתון. בינתיים רק חותר אחד הבטיח את השתתפותו, ניחשתם נכון, זה קרל !

הכר את ה-חותר: דניס נייג'ל

איך ומתי התחלת לחתור בקיאקים?

התחלתי לחתור ב-1978. הפסקתי לשחק סקווש ואני וחבר שלי טום חיפשנו תחביב אלטרנטיבי. בתקופה הזאת הייתי גם במשמר החופים בצוות הצלה. יום אחד, ישבתי על צוק וראיתי שני אנשים בקיאקים ימיים חותרים מסביב לצוקים. החלטנו לנסות! למחרת, התחלנו לעשות תכניות, אך גם הצבנו לעצמנו מטרה – ללמוד את העסק תוך שנתיים ולהקיף את בריטניה הגדולה.

מתי הפכת את זה למקצוע?

קיבלתי חופש מהעבודה כדי להקיף את בריטניה. עד שסיימנו את המסע החברה שבה עבדתי פשטה את הרגל. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי להקים מרכז לספורט אתגרי אבל קודם הייתי צריך ללמוד את העסק. לכן עבדתי כמדריך מתלמד באזור האגמים באנגליה (Lake District). שנה אחרי זה, ב-1982, קניתי בית ספר ישן שלא היה בשימוש והפכתי אותו למקום למגורים שלי ושל העובדים.

איך התחלת לייצר קיאקים?

אחרי שהדרכתי בקיאקים במשך מספר שנים, החלטתי לנסות ולבנות קיאק ימי טוב שיתאים גם לחותר הרפתקני יותר. פיתחתי בפעם הראשונה את הקוקפיט הגדול שקיים היום בקיאקים עם אחיזה נוחה לברכיים וקלות בכניסה וביציאה מהקיאק. בתחילה אף אחד בבריטניה לא רצה את הקיאקים בגלל הקוקפיט הלא מקובל והיום יש לנו 14 דגמים שונים וכל השאר היסטוריה.

מה מאפיין את קיאקי SKUK לדעתך ?

השתדלתי לפתח סדרת קיאקים שמשלימים זה את זה, המתאימים לתנאים של רוח חזקה וים גבוה. אי אפשר לעצב קיאק אחד שיתאים לכולם – אנשים קטנים יותר צריכים האל קטן וצר יותר, ואנשים גדולים צריכים יותר נפח והאל בצורה אחרת.

האם כך חשבת שיהיו הדברים?

לא, לא ממש חשבתי איך זה יהיה בסוף. רק ידעתי שלא רציתי לעבוד במשרד! לקחתי כל יום כיום בפני עצמו. כמו בטיול קיאקים, בעצם.

קיאקים לאן? איך יראה עולם הקיאקים בעתיד הקרוב ?

אני חושב שהציוד יהיה יותר תפור במיוחד לכל חותר. קמעונאים יצטרכו להתמחות יותר כדי לייעץ ולספק שירות שחותרים דורשים. למשל, המשוטים לחותרים בינוניים ומתקדמים יהיו מותאמים לחוזק של כל חותר וסגנון החתירה שלו, ונצטרך להתאים כל קיאק לתנאי החתירה המיוחדים. יהיו חותרים שמתמחים בגלישה, למשל, או בטיידל רייסס (tidal races). הם ירצו לחתור מרחקים קטנים בלבד אך החתירה תהיה מאוד טכנית, לכן נצטרך לפתח קיאקים שיתאימו לדרישות האלה.

ולסיום, מה הייתה החוויה הכי מרגשת שלך בחתירה? הכי מפחידה? הכי מצחיקה ?

היו הרבה רגעים מיוחדים אך כל אחד שונה. אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר לחותר בטיולים היא האנשים והרשויות. למשל, חציתי מספרד למרוקו אחד-עשרה פעמים, ולפחות חמש פעמים היו לנו בעיות או עם המשטרה הספרדית או עם המשטרה המרוקאית. בפעם הראשונה כלאו אותנו בצינוק בטנג'יר, ובפעם האחרונה הספרדים שלחו אוניית חיל הים כדי לעצור אותנו! טענו שאנחנו מסכנים את האוניות! נראה לי שהסכנה יחידה הייתה לצבע של האוניות בזמן שדורסות אותנו... פשוט אין להם מושג מה אפשר לעשות בקיאק.

ג'ורג'יה הדרומית היה המקום הכי טוב לחתירה מבחינת החיות שם, חוץ מפעם אחת שמצאתי את עצמי במרכז מעגל של בועות בניופאונלנד. הייתי צריך חתירה מואצת כדי לברוח ממה שקוראים "רשת בועות", ולא ידעתי אם לווייתן יעלה פתאים בפה פעור כדי לתפוס את הקריל הכלאים במעגל הבועות!

היו רגעים של דאגה בזמן שחתרתי בתנאים קשים, אך בדרך כלל הצלחתי להישאר בתוך ה-comfort zone שלי, ולקבל את ההחלטות הנכונות האם להישאר על המים או לצאת. לעולם לא נצליח להביס את הים!

כמה מילים לחבר'ה בטרה סנטה...?

הייתי בישראל כמה פעמים. בפעמיים הראשונות באתי כדי לעזור לחיילים שאיבדו רגליים בקרבות. העבודה שלי הייתה לעזור להם להתחיל בקיאקים ימיים. בזמנו חתירה הייתה משהו מאוד חדש בישראל אך אחרי שעומר ושגיא הקימו את טרה סנטה ראיתי את המועדון מתפתח למה שרואים היום. בטח מעט אנשים מבינים שטרה סנטה הוא מועדון די מיוחד. הרבה אנשים מדברים עליו במקומות אחרים בעולם כשמתכוונים לפתוח מועדון דומה, אך לדעתי אף אחד לא הצליח לבנות מועדון ברמה הזאת. 

הכר את החותר: שרון מליאר

הכר את החותר: שרון מליאר

היא גרה בתל-אביב, עובדת כמנהלת פרויקטים בחברת פריגו, נשואה + 3, חותרת במועדון כבר למעלה מ-4 שנים, כ- 3 פעמים בשבוע, גולשת בקיאק גלישה, חותרת בירדן והשתתפה כבר בשני טיולי קיאקים ליוון ולשטלנד.

שרון, איך  הגעת לקיאקים ?
ראיתי חותרים כאשר טיילתי בים, מאז ומתמיד אהבתי ספורט ים אז... בינגו!

איך היו הצעדים הראשונים ?
ההתחלה הייתה מעייפת. חשבתי כבר שטעיתי בבחירת ענף הספורט. טכניקה לא נכונה גרמה לי להתאמץ יותר מהרצוי. אבל אהבת הים והתמדה שינו את המצב.

איך הקיאקים משתלבים בחיי היום יום שלך ?
היום מתחיל בבדיקת גובה הגלים... אני חותרת לפחות 3 פעמים בשבוע, משתתפת בפעילויות ובטיולים  וכמובן נוצרים קשרים חברתיים. בקיצור, חלק בלתי נפרד מחיי!

מה את הכי אוהבת בקיאקים ?
הקשר הבלתי אמצעי עם הים והמים. גלישה בקיאק גלים וחתירות ברוח וגלים בקיאק ימי. באופן אישי אני גם אוהבת לעבוד על טכניקה, נהנית מהרכב האנשים במועדון ובכלל מהאווירה.  

מה החוויה הכי מרגשת שאת זוכרת מעולם הקיאקים ?
את הטיולים ליוון ושטלנד שהשתתפתי בהם.

שאיפות, מטרות?
להמשיך ליהנות.