‏הצגת רשומות עם תוויות פעילות טרה סנטה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פעילות טרה סנטה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

חתירה לעתיד טוב יותר


טל שני מדריך במועדון טרה סנטה עושה שימוש בקיאקים הימיים, לקידום והעצמה של בני נוער ומבוגרים. טל, המשמש כעוזר הוראה ומחקר בביה"ס לפסיכולוגיה של המרכז הרב תחומי בהרצליה, מנהל פרויקט בשם "חתירה לעתיד" שבמסגרתו הוא משתמש במאפיינים הייחודיים של הפעילות הימית, הפיזית, החוויתית והאתגרית של הקיאק הימי לקידום אישי וקבוצתי של נערים ונערות.


אחד המאפיינים הוא שההתקדמות והשליטה על הקיאק תלויים רק במי שנמצא בו. המדריך יכול לנסות וללמד ולתמוך אך ללא התמודדות אישית עם קשיים, הקשבה, התמדה ולמידה זה לא קורה. העבודה עם הקיאק הלא יציב והים המשתנה לא פשוטה ויכולה להיות לעיתים מאתגרת ומתסכלת אך כאן גם המפתח להעצמה וקידום - ממזג האוויר ההפכפף שמלמד אותנו שלא תמיד הכל תלוי בנו ועד לתרגולי הצלה שמלמדים לשתף פעולה ולדעת להסתכל ולסמוך זה על זה.

הפעילות שהתקיימה בין החודשים מרץ עד אוגוסט בקרב שלוש קבוצות נערים ונערות מבית רשת ובית מיר"ן, בשיתוף מועדון הקיאקים הימיים טרה סנטה. אחרי שלמדו לעזור זה לזה בשלב ההתארגנות, התמקדו הנערים בהתמודדות קבוצתית ועזרה הדדית במרינה ומשוב אישי ניתן לכל אחד מהנערים. וכך ממצב בו התקשו לשלוט על הקיאק ("איך אתה מצפה שאני אעזור לאחר אם אני עוד לא יודע בעצמי") למדו הנערים להרים ראש ולהסתכל על שאר חברי הקבוצה ולתרגל מקרים של התהפכויות וקריאה לעזרה.
"ההצלה היא מבחינתי השיא" אומר טל שני "אם בתחילת הדרך היו פונים אליי שאני אעזור ואציל, בהמשך, הייתי מתבונן ונותן לנערים לתפקד עצמאית ולהתמודד בהצלחה. אני כמדריך לא יכול להציל שישה חותרים, זה אומר שכאשר יצאנו החוצה עם הנערים לים הפתוח סמכתי עליהם שיעזרו זה לזה."

כל אחד ממשתתפי הפרויקט שהתמיד קיבל תעודה המעידה על כך שסיים קורס קיאקים בהצלחה. חלק מהמשתתפים שסיימו את התהליך במלואו אף עמדו למבחן לקבלת תעודת חותר מוסמך בהתאם לאיגוד הקיאקים הבינלאומי ISKA (טרה סנטה קיאקים ימיים הם נציגו בארץ).

יום שלישי, 31 במאי 2011

סיפורה של הסירה הטבועה סמוך לחוף געש


סיפורנו מתחיל בשנת  1948 עת התיישב גרעין סער ליד חוף אכזיב כשעיניו נשואות להגשמת רעיון חדש: הקמת קיבוץ דייגים לחוף הים, המשלב דייג ימי עם חקלאות מודרנית. בסערת מלחמת השחרור, משיקולים אסטרטגיים, הועתק מקומו המקורי של הקיבוץ מחוף הים אל הגליל המערבי אך פעילות הדייג נמשכה לתוך שנות החמישים.
מיד עם הקמת הקיבוץ, הוקמה קבוצת דייג חופי ברשתות הקפה (צ'ינצ'ולה), שפעלה בסירות ממפרצי אכזיב. קבוצת חברים שנייה קיבלה הכשרה בדייג מכמורת על ספינות זרות והמתינה לרכישת ספינות דייג ישראליות.
בשנת 1949 הגיעה ארצה הספינה הראשונה של הקיבוץ "שומריה": אחת מספינות המכמורת הראשונות בארץ. ספינת ברזל זו הותאמה לדיג במים עמוקים ושטח עבודתה השתרע לפעמים מחופי אל עריש ועד חופי תורכיה.
מספר שנים אחר כך הגיעה ארצה בטכס רב רושם, ספינת מכמורת שנייה לקיבוץ, "סער" שמה שנחשבה משוכללת בהרבה מאחותה "שומריה".
הים והדגים האירו פנים לספינה החדשה והיא שימשה בית לקיבוצניקים הדייגים אך איש לא יכול היה לחזות את סופה.
בלילה מר ונמהר, בחודש נובמבר 1956, בעת מסע דייג מול חופי הרצלייה, הופקד "חדר הפיקוד" של "סער" - במשמרת לילה - בידי הזוג הצעיר אוריאל ואיה.
עקב טעות ניווט (שפרטיה האמיתיים עדיין עלומים) עלתה הספינה על שירטון מול קיבוץ שפיים. במשך למעלה משנה נעשו ניסיונות רבים להציל את הספינה והושקע כסף ועבודה רבה בהצלתה, ואז - דווקא כאשר נראה היה שמצליחים למשוך אותה מעל השרטון פרצה סערה עזה, הכבלים נקרעו והספינה עלתה על הסלעים שליד החוף ונתקעה שם סופית. שם  היא "חונה" מזה כ 55 שנה.













אז עכשיו אנו יודעים ש "סער" היא הסירה הטבועה בשפיים, הסירה שאנו חותרים אליה כמעט כל יום ושמעולם לא ידענו את שמה.
לא היה קל למצוא את סיפורה של הסירה הטבועה. באינטרנט מצאתי נתונים סותרים ושגויים כולל בוויקיפדיה אבל בסופו של דבר הגעתי ליגאל מורג שעבד כדייג על הספינה עד לעלייתה על השרטון. והוא שסיפר לי את סיפורה של "סער" וממנו התמונות.
סער שהייתה ספינת מכמורת ארץ ישראלית אצילית הפכה לאנדרטה חלודה ללא שם שרק קיאקיסטים נועזים וקורמורנים רעבים מגיעים לבקרה.
אבל עכשיו לסירה" שלנו" יש שם ואפילו קורות חיים ואני מקווה שכל פעם שנחתור אליה נזכר בה ובדייגים הארץ ישראליים של פעם...