ספר שפרסם לאחרונה ע"י גרג שיי מביה"ס וורטון למינהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה, מציע למנהלים לקחת דוגמה מחותרי הקיאקים בנהר. בספר "המדריך להישרדות בעבודה" (Your job survival guide), שיי מכנה את הסביבה הניהולית כ-"מים סוערים תמיד" ואת המנהל המודרני לחותר קיאק.
חיים מאדי לאדי
בניגוד למפקד של ספינה גדולה, בקיאק אף אחד לא יכול להחליף אותך בפיקוד על כלי השייט כדי שאתה תצא להפסקת התאוששות. אתה אדון לעצמך ובאחריותך לצאת מדי פעם מהזרם השוצף, להיכנס לאדי, להתאושש, לאסוף כוחות ולתכנן את הקטע עד לאדי הבא בלבד. אדי, למי שלא מכיר, הוא אותו זרם נגדי או בריכה קטנה בצידי הנהר השוצף, אליו ניתן לצאת עם קיאק ולעשות הפסקה מהחתירה האינטנסיבית. שיי מספר על סמנכ"ל מידע שעבד עימו ושיישם הלכה למעשה את שיטת החתירה בנהר. אותו סמנכ"ל קיבל הנחתה מהמנכ"ל שלו לבצע פרויקט חשוב תוך שישה שבועות. הסמנכ"ל כינס את צוותי העבודה שלו והורה להם שאת שלושת הימים הקרובים יעבירו רק בניקוי השולחן שלהם מעבודות מצטברות ולאחר מכן הוציא אותם לחופשת סוף שבוע ארוכה. העבודה על הפרויקט התחילה אמנם באיחור של שבוע, אבל צוותי העבודה התחילו את הפרויקט במרץ והתלהבות, לאחר שביצעו את משימותיהם הקודמות, אספו כוחות ולמדו את הקטע הבא שעליהם לעבור. האנלוגיה ברורה – אם אנו קופצים ישר ממשימה למשימה (ממפל למפל) ללא הפסקה, מהר מאוד נגיע לאפיסת כוחות, לא נתכנן את צעדינו, נאבד שליטה וניסחף בזרם עד להתהפכות הבלתי נמנעת...
התובנות מעולם הקיאקים לא נגמרות כאן. בעוד שמלחי אוניה אולי משתדלים להימנע מכישלון בכל מחיר, הרי שחותרי הקיאקים מתכוננים לכישלון ומפתחים מיומנויות (כמו האסקימו-רול) על מנת להתמודד עם טעויות בלתי נמנעות. בנוסף, מלחי האוניה (או היאכטה) פועלים באופן זהיר ושמרני על מנת להוריד למינימום את הסיכונים בעוד שחותרי הקיאק אוהבים דווקא להשתעשע בנהר ובגלים ובכך גם מפיקים הנאה וגם משפרים את כישורי ההישרדות שלהם. המלחים שמים את מבטחים באוניה (כלומר בארגון) בעוד שחותרי הקיאק מבינים שהם לבדם אחראיים לביטחונם האישי והם לבדם קובעים את דרכם. המשמעות היא שבכל מקום שאתה נמצא, אתה לבדך צריך לקרוא את הנהר (סביבת העבודה המשתנה) ואתה לבדך צריך לדעת לאן לפנות. "סביבת העבודה החדשה לא מפסיקה להשתנות" קובע שיי "פעם דיברו על 'מי הזיז את הגבינה שלי?' היום הגבינה כבר לא סתם זזה, אלא טסה במורד נהר גועש, בין גלים וסלעים וכדי להצליח בה אתה חייב מערכת חדשה לגמרי של מיומנויות".
בניגוד למפקד של ספינה גדולה, בקיאק אף אחד לא יכול להחליף אותך בפיקוד על כלי השייט כדי שאתה תצא להפסקת התאוששות. אתה אדון לעצמך ובאחריותך לצאת מדי פעם מהזרם השוצף, להיכנס לאדי, להתאושש, לאסוף כוחות ולתכנן את הקטע עד לאדי הבא בלבד. אדי, למי שלא מכיר, הוא אותו זרם נגדי או בריכה קטנה בצידי הנהר השוצף, אליו ניתן לצאת עם קיאק ולעשות הפסקה מהחתירה האינטנסיבית. שיי מספר על סמנכ"ל מידע שעבד עימו ושיישם הלכה למעשה את שיטת החתירה בנהר. אותו סמנכ"ל קיבל הנחתה מהמנכ"ל שלו לבצע פרויקט חשוב תוך שישה שבועות. הסמנכ"ל כינס את צוותי העבודה שלו והורה להם שאת שלושת הימים הקרובים יעבירו רק בניקוי השולחן שלהם מעבודות מצטברות ולאחר מכן הוציא אותם לחופשת סוף שבוע ארוכה. העבודה על הפרויקט התחילה אמנם באיחור של שבוע, אבל צוותי העבודה התחילו את הפרויקט במרץ והתלהבות, לאחר שביצעו את משימותיהם הקודמות, אספו כוחות ולמדו את הקטע הבא שעליהם לעבור. האנלוגיה ברורה – אם אנו קופצים ישר ממשימה למשימה (ממפל למפל) ללא הפסקה, מהר מאוד נגיע לאפיסת כוחות, לא נתכנן את צעדינו, נאבד שליטה וניסחף בזרם עד להתהפכות הבלתי נמנעת...
 |
עובדי טרה סנטה אוגרים כוחות באדי |
לו הטיטאניק ידעה לעשות אסקימו-רול
התובנות מעולם הקיאקים לא נגמרות כאן. בעוד שמלחי אוניה אולי משתדלים להימנע מכישלון בכל מחיר, הרי שחותרי הקיאקים מתכוננים לכישלון ומפתחים מיומנויות (כמו האסקימו-רול) על מנת להתמודד עם טעויות בלתי נמנעות. בנוסף, מלחי האוניה (או היאכטה) פועלים באופן זהיר ושמרני על מנת להוריד למינימום את הסיכונים בעוד שחותרי הקיאק אוהבים דווקא להשתעשע בנהר ובגלים ובכך גם מפיקים הנאה וגם משפרים את כישורי ההישרדות שלהם. המלחים שמים את מבטחים באוניה (כלומר בארגון) בעוד שחותרי הקיאק מבינים שהם לבדם אחראיים לביטחונם האישי והם לבדם קובעים את דרכם. המשמעות היא שבכל מקום שאתה נמצא, אתה לבדך צריך לקרוא את הנהר (סביבת העבודה המשתנה) ואתה לבדך צריך לדעת לאן לפנות. "סביבת העבודה החדשה לא מפסיקה להשתנות" קובע שיי "פעם דיברו על 'מי הזיז את הגבינה שלי?' היום הגבינה כבר לא סתם זזה, אלא טסה במורד נהר גועש, בין גלים וסלעים וכדי להצליח בה אתה חייב מערכת חדשה לגמרי של מיומנויות".
נכתב עפ"י תרגום של מרב שמבן שפורסם במגזין דמרקר מאי 2011.
