מחתר חוצה ישראל 2011

על-פי מיטב המורשת של מועדון החותרים "טרה סנטה" ומיסדיו – עומר זינגר ושגיא נחושתן, שהראו לנו נתיבות בימים, לימדונו את חדוות החתירה והציתו בנו את ניצוץ ההרפתקה – אנו מצדיעים במשוטינו מדי שנה בשנה לארץ חדשה ישנה – "אדמה קדושה" המשתרעת בגאון אל-מול חופיו הכחולים צלולים של ים התיכון – ערש התרבות האנושית. זה הסיפור והעובדות האמיתיות אודות מחתר הקיאקים הגדול לאורך חופי ישראל מצפון לדרום מחתר הקיאקים השנתי מראש הנקרה לאשקלון. 19 ועד 21 במאי 2011.

השנה החליט אמנון שהמחתר יתבצע ללא הפסקה תוך פחות מ- 40 שעות. טוב, לא ממש השתכנעתי אבל לא יכולתי להשיב פניו ריקם כי אחרת אשתו לא הייתה מרשה לו בשום אופן לחתור לבד. בכל-אופן לאחר קצת דיבורים וברבורים הוחלט לבסוף שהמחתר יתבצע על-פני 3 ימי חתירה בלבד.

המשתתפים:

אמנון "זה הטקס הלוקל-פטריוטי השנתי שלי, ואמשיך לעשותו כל-עוד אני יכול" רם גוטמן, תל אביב בן 59

קובי "אם יהיה מזג אוויר טוב, אפילו יש סיכוי שאיהנה מזה" רוזן, תל אביב, בן 58

קרל "זו הסקירה הבריאותית השנתית שלי ללא צורך לראות רופא, חוץ מזה, הבטחתי לאשתו של אמנון שלא אניח לו לחתור לבד" ויסל, קיבוץ מעברות, בן 57

סרגיי "אני אוהב לחתור ואני אוהב אתגרים, המחתר הזה הנו שילוב של שנייהם פודלוב"  הרצלייה בן 40

גיל משתתפים ממוצע: 53.5 

מסלול המחתר:

מדוע 3 ימי חתירה? בעבר כבר חתרנו את המרחק בחמישה וארבעה ימים ורצינו להתקדם, אך לפי שעה יומיים בלבד נראה לנו אתגרי מדי.

נקודת ההתחלה: חוף בצת , למרגלות ראש הנקרה , החוף הצפוני ביותר של ישראל

נקודת הסיום: מרינה אשקלון- מרחק קילומטרים ספורים מרצועת עזה.

קיאקים: אמנון קובי וסרגיי חתרו ב- NDK Explorer וקרל חתר בקיאק Epic !8 Sport שקיבל במתנה מפרייה הופמייסטר האגדית.

יום ראשון למחתר: 19 במאי 2011

נתיב החתירה: בצת- שיקמונה- עתלית-נחשולים

מזג אוויר: היום התחיל עם רוח דרום מזרחית קלה שהחלה להשתנות לאחר כשעתיים והפכה לרוח דרום מערבית עזה במהירות 12 עד 15 קשר ומשבים מהירים אף יותר. הים החל לעלות ומפעם לפעם היו משברים. אחר הצהריים שכחה הרוח, הים ירד והורגשו משבים קלים מכיוון צפון מערב.

זמן חתירה נטו: הקטע הראשון בן 32 ק"מ שהיה משופע בגלים ורוחות נמשך 8 שעות והקטע השני  בן 18 ק"מ בלבד נמשך 3.5 שעות.

מרחק חתירה כולל: 49.75 ק"מ

חניית לילה: מלון נחשולים.

יום שני למחתר: 20 במאי 2011

נתיב החתירה: נחשולים-בית ינאי- מרינה הרצליה

מזג אויר: בבקר, רוחות בינוניות עד חזקות מכיוון צפון מזרח שהשתנו מאוחר יותר למערביות ולצפון מערביות שהגיעו לעוצמה של עד 8 קשר. רוב היום הים היה נוח.

זמן חתירה נטו: הקטע הראשון בן 25.4 ק"מ נמשך 4 שעות והקטע השני 26 ק"מ נמשך 5.3 שעות.

מרחק חתירה כולל: 51.4 ק"מ

חניית לילה: בבית

יום שלישי למחתר: 21 במאי 2011

נתיב החתירה: מרינה הרצלייה- קיבוץ פלמחים - מרינה אשדוד- מרינה אשקלון

מזג אויר: בבקר רוחות צפון מערביות שהתגברו ויצרו גלים בגובה 1 מ' ועד 1.3 מ'

 מכיוון מערב-צפון מערב

זמן חתירה נטו: 10 שעות

מרחק חתירה כולל: 61.90 ק"מ

חניית לילה: בבית

מרחק כולל ביבשה: 18 ק"מ

מרחק חתירה כולל: 163 ק"מ

ימים אחדים לפני המחתר היו כשבעה קיאקיסטים שרצו להשתתף במחתר. החלה ההתלבטות כיצד נשנע את הקיאקים לצפון המדינה וכיצד נחזירם מאשקלון למרינה. האופציות היו כדלקמן: שכירת משאית שתשנע את כל הקיאקים וגם אחדים מהחותרים, נסיעה במכוניות פרטיות שמצריכה גיוס נהג צמוד שיחזיר את הרכב למרינה ואחר-כך יפגוש את החותרים במרינה אשקלון. לבסוף עשינו זאת עם שני כלי רכב כשכל אחד נושא על הגג שני קיאקים ושני חותרים. אופציה זו נבחרה לאחר ששלושה מהחותרים המיועדים בטלו ברגע האחרון את השתתפותם. באופן זה היינו "קלים וניידים". קבענו להיפגש במרינה הרצלייה ב- 03:45, הנהגים שלנו היו עמיר נדל עם הברלינגו ומשה חבר של קובי עם הטויוטה של קובי.

יצאנו לכיוון חיפה ועשינו קיצור דרך המנהרה החדשה, דרך שחוסכת הרבה זמן במיוחד בשעות הבוקר. עד מהרה הגענו לחוף בצת. ב- 06:30 נעצנו משוט במים ויצאנו בכיוון דרום מערב, התוכנית הייתה, חציית המרחק מבצת לשקמונה בקו ישר, את המרחק – 32 ק"מ ניתן לחתור בדרך כלל תוך חמש שש שעות, אך לא כך היה הדבר, התחלנו יפה עם רוח דרום מזרחית שהתחלפה לדרומית ולאחר מספר שעות לדרום מערבית במהירות של 12 קשר עם משבים עד 17 קשר. 8 שעות חלפו משעת צאתנו עד שנחתנו מותשים בחוף צר ליד המכון לחקר ימים ואגמים בשקמונה. ההפסקה הייתה במקומה וכמוה הארוחה משיבת הנפש שדחינו מאז שעות הבקר המוקדמות.

משם המשכנו לחתור לאורך קו החוף, הים ירד ורק רוחות קלות מכיוון מערב ומערב צפון מערב הוסיפו לנשב, אך בסופו של דבר הים כמעט השתטח. כ- 4.5 ק"מ לפני מבצר עתלית התחלנו להתרחק מהחוף לכיוון דרום מערב, בגלל המגבלות של מעבר בשטחי אש. המרחק הנדרש הנו 5.5 ק"מ מהחוף. במרחק של כ- 3 ק"מ ממערב למבצר התקרבה לעברנו סירה חצי קשיחה ואמרו לנו שהם מצטערים אך  עלינו לחתור לכיוון החוף בגלל תרגיל גדול שעומד להתחיל. ואין אפשרות מעבר דרומה עד סביבות שבע ושלושים בערב.לא נותרה כל ברירה ונחתנו בחוף הדייגים צפונית למבצר עתלית.

כל שנה לקחנו איתנו אוהלים לחניית הלילה בחוף, אך הפעם חדרי המלון שהזמנו בעוד מועד המתינו לנו במרחק 12 ק"מ במלון נחשולים. היה עלינו למצוא פיתרון. קראנו לאחד הדייגים שעמד על המזח והוא הסכים ללא היסוס תמורת סכום סמלי להקפיץ אותנו על קיאקינו וציודנו ברנו אקספרס הגרוטאה שלו למחוז חפצנו. היה צורך בשתי נסיעות שכן בכל פעם העמסנו 2 קיאקים ואיתם שני חותרים בלבד. התמקמנו בחדרים וסעדנו את ליבנו כיד המלך במסעדת המלון.

למחרת הקצנו ב- 05:00 ושינענו את הקיאקים דרך מדרכות המלון לעבר מפרץ דור המדהים ביופיו. יצאנו לכיוון דרום-דרום-מערב הרחק מהחוף כשרוח צפון מערבית בגבנו והים שטוח למשעי. לאחר זמן קצר דעכו הרוחות, המשכנו דרומה ונחתנו בחוף בית ינאי בסביבות 10:30 שם עשינו הפסקה בת שעה. עודנו יושבים והנה ארבעה רוכבי אופניים תושבי כרמיאל, כך התברר מתקרבים לעברנו, סיפרו שהם רוכבים את שביל ישראל מצפון לדרום, כך כל סופשבוע ככל שכוחם מאפשר להם. יצאנו שוב דרומה והגענו למרינה הרצלייה בסביבות 15:30. קובי החליט שהוא מתגעגע למקלחת במועדון שלו- מרכז דניאל ועל-כן המשיך בחתירה לכיוון תל אביב לבדו במטרה לפגוש אותנו למחרת כשעה לאחר צאתנו. העלנו את הקיאקים לרציף והלכנו איש לביתו לאכול ולישון.

ביום השלישי והאחרון הגענו למרינה ב- 05:00 וב- 05:30 כבר ישבנו על המים חתרנו לכיוון תל אביב שם כבר חיכה לנו קובי ממערב לשפך הירקון. יחד חתרנו לכיוון יפו, חלפנו על-פני הנמל העתיק, בת-ים, פלמחים חלפו אף-הן ביעף וירדנו להפסקה בחוף של קיבוץ פלמחים, בדיוק 28 ק"מ מנקודת היציאה. כמו ב-2009 גם הפעם חיכה לנו בחוף רפי מאירי- איש הקיבוץ. אכלנו ארוחה קלה, הצטלמנו והמשכנו לכיוון נמל אשדוד. הים והרוחות התגברו, הרוחות נשבו מכיוון צפון מערב והים התגלגל מכיוון מערב-צפון-מערב . המעבר על-פני נמל אשדוד נראה כמשימה ארוכה ובלתי נגמרת. בדיוק שעברנו את הפתח חמקה פנימה מיכלית ענקית וגלי הירכתיים שלה הורגשו היטב על-ידי הקיאקים הזעירים.

לאחר חציית הנמל החלטנו לרדת להפסקה נוספת והפעם במרינה של אשדוד, הייתה לנו מסורת לעצור לארוחה במסעדת "אידי בנמל", אך אבוי, המסעדה הייתה סגורה, השירותים שלצידה היו סגורים, כך שנאלצנו לדחות את סיפוקנו ולהמשיך הלאה. בהגיענו לממשה מיהרנו להיכנס לקיאקים שעה שהופתענו מאלף מפרשיות שבדיוק באותו זמן סימו תחרות ארצית גדולה. נראה שכולם התנקזו תוך דקות ספורות מהלכות אימה על-פני מטרים ספורים של מימשה צר. איכשהו נחלצנו ארבעתנו ממלתעות הארמדה הענקית ויצאנו כל עוד נפשנו אל הים הפתוח.

המחתר עומד בפני סיום, קדימה לאשקלון !  בדרך הכתה בנו מן הצד רוח מערבית-דרום מערבית שהרימה את הים לגובה לא מבוטל.

כולנו היינו מרוצים. עמיר ומשה הנהגים הנאמנים הצטרפו לשולחן שפתחנו עם חומוס, צ'יפס ובירה. כל שנותר הוא להמתין שנה ולראות אלו הפתעות יביא בכנפיו המחתר של שנת 2012.

רוח רוח רוח בפרדס נפל תפוח / קובי שדה

רוח היא תנועת האויר שאנו רואים או מרגישים, מולקולות האויר רוצות תמיד להתפשט והן ינועו מאזור שבה הצפיפות שלהם רבה (אזור של לחץ ברומטרי גבוה) לאזור שבהם הצפיפות שלהם דלילה. הרוח עשוייה לנשוב במהירויות עצומות, רוחות שכאלו הן שאחראיות להרס העצום בסופות טורנדו או הוריקנים

רוחות הן אלו שגורמות להווצרות גלים על פני הים והן האחראיות לסופות שבים, לטביעת ספינות ולהתהפכויות קיאקים. היכרות מהירות הרוח, הכיוון ממנו היא באה, המגמה שלה והשפעתה על הים ועל הקיאק היא אחד המשימות העיקריות  שלנו כיורדי ים וכקיאקיסטים. למרות שספינות רבות מתהדרות בשושנת רוח ומדי רוח ולמרות שניתן לרכוש מדי רוח דיגיטלים הרי שאנו חייבים ללמוד להכיר את הרוח בעצמנו ובחושינו. היה זה האדמירל הבריטי סר פרנסיס בופורט (או בקיצור בופור) שפיתח בתחילת המאה ה 19 טבלה שממנה ניתן להעריך את עוצמת הרוח על פי מצב הגלים והים. הטבלה זכתה לפופולריות גדולה ואומצה בכל העולם המערבי, לא נעשו בה שינויים מהותייים אך היא זכתה לתוספות והבהרות והיא כוללת כיום גם תיאור של השפעת הרוח על היבשה. חשוב לשנן את הטבלה, ובכל פעם שאתם יוצאים לים להביט בגלים בקצף שעל פני המים, בעשן המיתמר (מהמנגל הסמוך) בניפנוף הדגלים (לא רק ביום העצמאות) או המפרשים (של היאכטות היוצאות מהמרינה)  ולהגדיר לעצמכם מהי דרגת הבופורט ומהן מהירויות הרוח. חשוב לזכור שמראה הים וגובה הגלים אינו תלוי רק בעצמת הרוח אלא במשך הזמן שהיא נושבת, המרחב שבו היא נושבת, עומק המים ותנאים אחרים. בארצנו הדוגמא הטובה ביותר לסכנה בהסתמכות על מראה הים בהערכת עצמת הרוח היא כאשר נושבת רוח מזרחית, הים אז בד"כ שטוח וכמעט אין גלים ובכל זאת הרוח עשוייה להיות חזקה ומסוכנת לנו הקיאקיסטים. הרוח אינה זרימה לאמינרית קווית וטהורה. האויר הזורם ניתקל כל הזמן בתווי הקרקע, ונוצר חיכוך לא אחיד שגורם לזרם להיות טרובולנטי ולכן הרוח אינה נושבת בעוצמה אחידה על פני כל המרחב הזמן ומדי פעם אנו עשויים לראות שינוי בעוצמת הרוח.  שינוי שכזה עשוי להגיע יחד עם שינוי בכיוון הרוח ולעיתים השינוי יכול להיות ממושך וחזק מאד ואנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של רוח עזה ולא צפויה שבקושי מאפשרת לנו להרים משוט. לשינויים אלו ברוח אנו קוראים משבים או GUSTS וכשהם תכופים אנו מכנים את הרוח הזו "רוח תזזיתית" :  כזו המשנה במהירות את עצמתה ואפילו את כיוונה. לכן כשאנו מתככנים חתירה עלינו לקחת בחשבון לא רק את עצמת הרוח הממוצעת אלא גם את המשבים ואת מידת התזזיות של הרוח באזור.

תופעה נוספת שיש לזכור היא תופעת התיעול של הרוח: בחתירה מול עכו או במרווחים בין איים אנו עלולים לחוש בהנתחזקות רבה מאד של הרוח הנושבת שם כמו במעין תעלת רוח. תופעה שכזו ניתן להרגיש באזור הכרמל ובמיוחד בשדות ים למשל. בספרות ובאינטרנט ניתן למצוא גרסאות שונות לטבלת בופורט. ניסיתי לארגן טבלה קצרה שתקל לזכור את עוצמות הרוח בתנאי ים שונים:

בופור 0 אין כלל רוח, הים חלק כמו שמן, דגלים עומדים ללא נוע

בופור 1 עצמת רוח של 3 קשר, הים קצת מקומט כמעט ולא מרגישים ברוח על הפנים, הדגלים זזים מעט אך לא מתנופפים

בופור 2 עצמת רוח של 5 קשר יש אדוות קלות על פני המים ורוח קלה בפנים, דגלים מתנופפים קצת, עלים מרשרשים בצמרות העצים

בופור 3 עמת רוח של כ 10 הגלים מגיעים לגובה של חצי מטר וחלק נשבר כך שיש כבר "ברבורים" במים, הדגלים מתנופפים 

בופור 4 עצמת הרוח סביב 15 קשר, רוח חזקה בפנים, גלים כבר של מטר ורובם נשברים עם המון ברבורים בים, ענפי עצים נעים במרץ - החתירה קשה

בופור 5 עצמת הרוח סביב 20 קשר, רוח חזקה מאד, כל הגלים נשברים המון לבן ורסס על פני הים, עצים קטנים נעים ברוח, קשה מאד לחתור וגם לא רצוי

בופור 6 עצמת הרוח סביב 25 קשר גלים של 3 מטר, קשה להחזיק מטריה על החוף, וקשה להרים משוט עצים נעים ברוח - לא לצאת לים. איפה המשוט?
בופור 7 עצמת רוח סביב 30 קשר , זו כמעט סופה, הרוח שורקת, הים סוער, אי אפשר ללכת זקוף על היבשה, קשה מאד לא להתהפך בקיאק !

בופור 8 עצמת רוח של 40 קשר, חייבים מחסה של ממש אפילו ביבשה, מכוניות יכולות לסטות ממסלולן, עצים הנשברים , היה פה קיאק ? 

אז מה השיעורי בית להיום:

1. לרשום לעצמכם (בלב) ביציאה מהמרינה מאין באה הרוח ומה עוצמתה.

2.  לבחון את השינויים ברוח מהלך החתירה

3. בבית להשוות את מה שראיתם לדיווחי מזג האויר באתרים כמו WINDGURU

4. להגיש בכתב עד אחרי חג השבועות למורה נחמה

5. הערה: יש פטור למי שמביא קפה ווופלות לחתירות

קפריסין בידינו!!!

בלב ים

אנחנו בלב ים, כמאה מייל מחופי הארץ, השעה 2 וחצי לפנות בוקר, הירח כבר שקע והשמיים מכוסים עננים כבדים. אני יושב בקיאק  וחותר קדימה בזהירות רבה. הים מסביבי גועש, רוח עזה של 25 קשר וגלים גבוהים מאחורי גבי. אני לא רואה את הגלים ורק מרגיש אותם מרימים את הקיאק לגובה. מדי פעם הם נשברים לידי ואני תומך את הקיאק עם המשוט לבל יתהפך.

אני לא לבד, לצידי חותר בקיאק משלו, מוטי בן עטיה שותפי לצוות. איני רואה את פניו , החשכה כבדה אך אני מנחש מה הוא מרגיש.

מספר מטרים מלפננו הספינה "אולה" המלווה אותנו אני לא רואה אותה בבירור רק את אור הירכתיים הלבן ואת האור האדום הבוקע מהמצפן. אני יודע שעל הספינה יושבים כעת מוטי הררי הקפטן וזוג החותרים שיחליף אותי בעוד כשעתיים.

אנחנו חותרים בלב ים כמאה מייל צפונית מערבית לחופי הארץ בדרכנו מלימסול שבקפריסין להרצליה.

החתירה קשה ומפחידה אבל אני יודע שאחרי כל המאמץ שהושקע אסור לוותר.

הים התיכון מחולק ל 18 אזורים גאוגרפיים כאשר החלק המזרחי ביותר של הים התיכון זה המשתרע מקפריסין מזרחה לחופי לבנון, סוריה וישראל מכונה הקרוסייד Crusade = האזור הצלבני על שמם של אותם אבירים ששלטו על הארץ הקדושה הלו היא Terra Santa

ספינות רבות חצו את הקרוסייד במהלך ההיסטוריה בספינות קרב, באוניות מסחר, במפרשים, קיטור ודיזל אך מעולם לא נחצה קודם לכן הים בכוח הזרוע ובקיאק ובשביל זה אנחנו כאן.

הרקע

הספורט הימי בארץ הוא מהמפותחים והטובים בעולם ולצד גלשני הרוח והמפרשיות החל להתפתח בארץ ענף ספורט חדש של חתירה בקיאקים ימיים.

"טרה סנטה" הוא מועדון הקיאקים הימיים הראשון בארץ שנוסד לפני מעל לעשור והצמיח מקרבו עשרות קיאקיסטים שחלקם זכו לפרסום עולמי. מדריכי המועדון מובילים טיולי קיאקים ביוון, סיישל, אלסקה, יפאן, סקוטלנד, אירלנד, נורוגיה ועוד...

בארץ, עיקר הטיולים ואימוני הקיאקים נעשים לאורך החוף ולכל היותר מספר קלומטרים מערבה מהחוף אך מעולם לא מעבר למים הטריטוריאליים של ישראל.

כמעט כל מי שישב בקיאק ימי וחתר מערבה הרחק מהחוף, שאל את עצמו את אותה השאלה: האם ואיך ניתן לחתור בקיאק את כל הדרך 180 מייל שהם 350 ק"מ שבין קפריסין לישראל ? האתגר הזה לחצות את הקרוסייד ("ים הצלבנים")  ולהגיע מקפריסין לישראל היה חלומם של רבים מהארץ ומאירופה אך  עד היום הוא לא הוגשם.

ההכנות

בסוף קיץ 2010 נפל הפור והוחלט שהתנאים בשלים להגשמת החלום. לאחר בחינת רעיונות ותסריטים שונים הוחלט שהחתירה תעשה בשני קיאקים על ידי צוות מתחלף של 3 חותרים לכל קיאק.

כאשר את המסע תלווה ספינת מפרש שתשמש גם כאמצעי בטיחות בעת מצוקה.

החותרים שנבחרו היו כולם מצוות ההדרכה של מועדון טרה סנטה כשהעדפה הייתה לחותרים שהם גם סקיפרים ושיוכלו להשיט את הספינה המלווה.

עומר זינגר, ממייסדי ומנהליי מועדון טרה סנטה, ניר אבס, מוותיקי המדריכים, אחד הקיאקיסטים הטובים  ובעל מפעל,  יונתן פרמינגר, מדריך קיאקים, דוקטורנט במדעי הרוח וסקיפר מקצועי, מוטי בן עטיה, מדריך קיאקים, מרתוניסט  ואיש היי טק ואלון פלד, קיאקיסט, העוסק בספורט אתגרי, סקיפר מנוסה ובעל מפעל ואנוכי, קובי שדה, מדריך קיאקים, סקיפר ורופא.

לאחר אימונים מפרכים שכללו גם תרגול בהחלפת הצוותים בלב ים, הצטיידות ולוגיסטיקה הפליגה הספינה אולה בפיקודו של הסקיפר מוטי הררי כשעל סיפונה קשורים שני קיאקי פיברגלס באורך של כ 6 מטר ללימסול שבקפריסין

ההפלגה הייתה מול רוחות קדמיות עזות וים גבוה והתחזית לימים הקרובים  בישרה על סער GALE  מדרום לקפריסין.

מקורן של הסופות הפוקדות את חופי הארץ הוא כמעט תמיד בשקעים בארומטרים המגיעים מאזור קפריסין והמכונים "שקעים קפריסאים" מה שהופך את מזג האויר בחלקו המזרחי של הים התיכון לקשה והפכפך. עד לשעת האפס לא היינו בטוחים שאכן נצא, הלבטים היו קשים אך בסופו של דבר החלטנו לקחת סיכון מחושב ולצאת לדרך כמתוכנן.

ביום רביעי בבוקר הורדו שני הקיאקים מהספינה למימי המרינה בלימסול וביקשנו את רשותם של השוטרים הקפריסאים לצאת בחתירה מערבה. "לאן" הם תמהו? "לישראל" התוודינו בכנות. הם נהנו מהבדיחה ונתנו לנו את הרשות וכך יצאנו אל הדרך.

חתירה קדימה

הטקטיקה שבחרנו בא הייתה פשוטה: שני הקיאקים יוצאים מקפריסין בחתירה ללא הפוגה עד להרצליה,  כאשר זוג החותרים מתחלף מדי שעתיים, סך הכל שעתיים חתירה רצופה, ארבע שעות מנוחה על הספינה וחוזר חלילה.

חילוף הצוותים נעשה בעזרת סירת גומי הקשורה מאחורי הספינה, ולמרות שהתאמנו על החילופין טרם המסע, התהליך לא היה פשוט בחשכה וכאשר הרוח עזה והים גועש.

לעתים בלתי אפשרי היה לעצור את הספינה והיא הייתה נסחפת במהירות של 3 קשר גם ללא מנוע או מפרש והחילופין היו מבוצעים במהירות תוך כדי תנוןעה.

באחד המיקרים, אחד הקיאקים נשמט מאחיזתנו והוא נסחף לתוך האפלה. עומר שהיה על הקיאק השני דולק אחריו ונמצד אלינו. מוטי הסקיפר מבצע מהלך של  "אדם בים" ותוך דקות מגיע אל עומר ואל הקיאק האובד ואנו משלימים את ההחלפה. אנו מפיקים לקחים לקראת ההחלפה הבאה, ברור לנו שאסור שזה יקרה שנית.

שעות המנוחה על הספינה הן קצרות ולא קלות . הספינה מטלטלת כקליפת אגוז בין הגלים, רעש המנוע וההגה אינם נותנים מנוח. וחלק מאנשי הצוות סובלים ממחלת ים. אנחנו ישנים כל פעם לדקות או לשעה קלה ולא יותר. אוכלים משהו מתוק ועתיר אנרגיה שותים מים ומתחילים להתלבש ולהתארגן לסבב החתירה הבא.

המטרה היא לחתור בביטחה שעתיים רצופות וכמה שיותר מהר אבל מבלי להגיע לאפיסת כוחות ולאפשר לגוף חתירה חוזרת שוב לאחר המנוחה.

למרות העייפות הקושי להתלבש בבגדי החתירה הרטובים ולחזור לקיאק לעוד שעתיים של חתירה, ברגע שאני מתיישב בקיאק אני מתמלא באנרגיה והתרוממות רוח תחושת החתירה בקיאק בים היא מופלאה מדובר בכלי שייט קל ומהיר שהחותר בו למעשה מחובר אליו ואל הים ויושב קרוב קרוב למים ולגלים.

מתקרבים לחופי הארץ

בבוקר של יום חמישי, לאחר הלילה הראשון והקשה אנחנו אופטימים, עשינו מעל ממחצית הדרך ואנו מתקדמים בקצב טוב, נכנסו לשגרה והגוף מתרגל לקצב החיים החדש.

מזג האוויר מתמתן ומוטי הררי הקפטן מצליח לפנק אותנו בארוחה חמה של אורז ובשר אנו מקבלים גם דיווחים אופטימיים לגבי מזג האויר מקארל ויזל, איש מזג האויר שלנו שמגבה אותנו ממקום מושבו בארץ.

עם רדת החשכה לקרת הלילה השני אנו כבר מתחילים להבחין בחופי הארץ וההתרגשות גדולה

אנו מאיטים את קצב החתירה בכדי שנגיע בשעות הבוקר להרצליה, אחרת נאלץ להמתין לפתיחת הגבול  בלב ים.

מוטי הקפטן שהתגלה כאיש ים מדהים והיה לנו לחבר לאבא ולאמא ניצל את ירידת המתח וניסה את כוחו בחתירה בקיאק לקול תשואותנו: זה לא קל להצליח לחתור בים שכזה בפעם הראשונה.

גבורי התהילה בטקס קבלת הפנים במרינה. עומדים משמאל לימין: ניר אבס, קובי שדה, מוטי הררי, אלון פלד, יונתן פרמינגר, מוטי בן עטיה, עומר זינגר וקרל הגדול. 

חייל הים  מזהה את הספינה, ולאחת אימות מולו החיילת שמאחורי הרדאר מאחלת לנו המשך שייט בטוח.

בשעה שש וחצי בבוקר מתחלפים ניר אבס ואלון פלד שחתרו את האשמורת האחרונה של הלילה עם יונתן פרמינגר ועומר זינגר.  הרצליה הולכת ומתקרבת כל הזמן ואנו מודיעים לכולם על בואנו.

ואז בסביבות שבע בבוקר כ 5 ק"מ מהרצליה אנו מזהים מולנו עשרות קיאקים החותרים לקראתנו. ההתרגשות עצומה, כף גדול לראות את חברינו לעולם הקיאקים, חברי טרה סנטה שליוו אוצתנו באימונים , בהכנות ויותר מהכול בחלומות מצטרפים אלינו לקטע החתירה האחרון לתוך המרינה בהרצלייה.

זהו החלום הוגשם והכנסנו את הקיאקים לדפי ההיסטוריה של השייט והימאות בארץ.

לסרט

ניווט מקיאק / קובי שדה

פרק ראשון : הניווט העיוור

לנווט פירושו לדעת היכן אתה נמצא, היכן היית והיכן תמצא בכל רגע נתון בדרכךבים. הניווט הוא גם היכולת לתכנן את המסלול הטוב ביותר שיביא אותך למחוזחפצך והניווט משמש גם בכדי להימנע ממכשולים ומצרות בים ולדעת את הדרך המהירה ביותר להיחלץ מהם.

כשאנו מדברים על ניווט אין הכוונה רק לניווט עם מפה, להפך קודם כל חשוב לדעת לנווט ללא מפה.

 למשל אם יצאת צפונה מהמרינה בהרצלייה לכיוון אפולוניה ולאחר חציה שעה של חתירה מאומצת מצאת שעברת רק את מחצית המרחק שאתה רגיל לעבור בד"כ – זה גם סוג של ניווט.

הניווט היא אומנות המשלבת הכרה של הים, של הקיאק ושל יכולותיך עם המון טכניקות שונות ומשונות הכוללות שימוש בתוואי שטח, מפה , מצפן, גרמי השמייםGPS ואפילו סקסטנט.

הפרק הראשון בסדרת הפרקים על ניווט בקיאק נדבר על מה שמכונה באנגליתDead reckoning (DR ) או בתרגום שלי : "ניווט (אומדן) עיוור"

למעשה אפשר להגדיר DR כיכולת לחזות היכן אתה נמצא בהתאם לכיוון ולאומדן המרחק אותו עשית.

בחישוב המרחק עלייך לדעת 2 פרמטרים : הזמן והמהירות. בשביל זמן עלייךלהצטייד בשעון ואילו לשם מדידת המהירות עלייך להצטייד בניסיון וידע שצברתבחתירות.

מהירות הקיאק במים נקבעת בהתאם לסוג הקיאק, (גרינלנדר לעומת רומני)  יכולת החתירה של הקיאקיסט (אנחנו לעומת אבנר)  ותנאי הים והרוח.

בפעם הבאה שאתם יוצאים לים במסלול הקבוע שלכם או של הקבוצה, שימו לב טובטוב לזמן שלוקח לכם לעבור מרחק ידוע. נסו לזכור או אפילו לתעד את המהירות שעשיתם בתנאי ים שונים ובתנאי עייפות או מרץ שונים. למשל מהפתח של המרינה למשל ועד לאפולוניה למשל (זה 3.5 ק"מ וזה אמור לקחת חצי שעה בחתירה נינוחה בים טוב)

נסו לקבל תחושה של המהירות שלכם ובהדרגה  תוכלו לפתח חוש שיגיד לכם מההייתה המהירות בה חתרתם ברבע שעה או בשעה האחרונה.

שימו לב במיוחד להשפעת הרוח (בארץ זרמים משמעותיים כמעט ולא תמצאו)

כמובן שחתירה מהירה של חצי שעה אינה יכולה להיות שוות מהירות לחתירה של8 שעות ולכן קחו בחשבון גם את משך החתירה ואת ההפסקות שעשיתם בדרך בחישוב המהירות והמרחק שעברתם.

באופן גם ניתן לומר שמהירותו של קיאק ימי היא 3 מייל ימי בשעה (3 קשר)  שהםכ 6 ק"מש

כאשר רוח נגדית חזקה עשויה להקטין את המהירות בחצי ואילו רוח גבית עשויהלעלות את המהירות פי 1.5 לערך.

אז אם יצאנו מהמרינה ב 8 בבוקר וחתרנו צפונה ולאחר חצי שעה הגענו לאפולוניה הרי שנוכל לומר שאם נמשיך בקצב דומה נגיע לחוף געש בתוך חצי שעה נוספת אלא אם נתעייף, נתעכב לבראנץ ב"סירה" או שתתחיל רוח צפונית חזקה שתעכב אותנו.

יותר מסובך לחשב את ההתקדמות כאשר הרוח מתחלפת, יש זרמים, כיוון החתירה משתנה או קצב החתירה משתנה – אבל עם תרגול טוב אפשר גם לפתור משוואות דיפרנציליות שכאלו אפילו ללא אפליקציה באייפון...

מה לגבי כיוונים ?

בכדי לשמור כיוון יגידו לנו שאנחנו צריכים מצפן, אבל לא, ניווט בסיסי אינו דורש מצפן.

שמירת כיוון יכולה להיעשות גם ללא מצפן : למשל חתירה לאורך החוף או חתירה מול השמש השוקעת אינם דורשים הצצה במצפן לשמירת כיוון. אבל גם אם השמש גבוהה בשמיים, אם החשכה ירדה או אם אנחנו רחוקים מהחוף יש דרכים אחרות לשמור על כיוון. למשל לבחון את הצל שאנו מצילים על חרטום הקיאק ולדאוג שהצל יישאר באותה זווית, או לבחון את כיוון ההתקדמות שלנו ביחס לכיוון התקדמות הגלים, או הרוח  או להעזר בכוכבים

צורה אחרת לשמירת מדויקת של כיוון היא באמצעות תכווין מעבר או Transit

קחו למשל כדוגמא את המגדלורים (האדום והירוק ) שבפתח המרינה. במידה ואנו חותרים כאשר שניהם יחד על אותו הקו מצויים זה בדיוק מאחורי השני אנו לבטח חותרים לכיוון צפון- צפון מערב. ואם רצוננו לשמור על הנתיב באופן מדויק כל שעלינו לעשות הוא להציץ כל כמה דקות אחורה ולוודא ששלושתנו 2 המגדלורים והקיאק נמצאים על אותו הקו בדיוק.

תכוויני המעבר מאפשרים לנו למצוא את מיקומנו במפה גם ללא מציאת אזימוט עם מצפן וחשיבותם רבה בחיפוש אחרי סטיות של המצפן או סטייה של הקיאק מהכיוון אותו בחרנו בשל זרם או רוח צדדית אבל על כך בפרק הבא...