הוא גר בנס ציונה, נשוי לליאת ואב ליהונתן בן החצי שנה. עובד בחברת HP Indigo כמהנדס מכונות במחקר ופיתוח מכני. בעבר עסק בגלישת רוח, מפרשיות, אבל מבחינתו... אין כמו קיאקים.
בזכותו גיסנו
הכרתי את עולם החתירה בזכות מוטי בן עטיה (אח של אשתי), נזכר גל, בכל ארוחת שישי הזכיר מוטי את עולם הקיאקים, עד שהחלטתי ללכת לעשות שיעור ניסיון. ליאת אשתי נתנה לי מתנה ליום ההולדת קורס קיאקים ולאחר טיול בן 7 חודשים לאוסטרליה וניו זילנד נרשמתי למועדון.
חוויות מהירדן ועד ים המלח
ללא ספק תחום החתירה הוסיף לי המון רגעי שיא בחיי. אנסה להמחיש את הבולטים מהם. החוויה הטובה ביותר שלי הייתה ב WW נהר הירדן. מצאתי את עצמי בתוך קיאק קטן עם ציוד חתירה, בתוך נהר שוצף שזורם בעוצמות שלא הכרתי קודם עם מסת מים מטורפת שזורמת בלי הפסקה. התחושה עילאית שקשה מאוד להסבירה במילים אך מי שעבר את זה יודע על מה אני מדבר. בקצרה אומר שכדי להמשיך עם הזרם יישמתי את כל טכניקות החתירה הידועות לי (תמיכה נמוכה וגבוהה וכו') ואת אלה שלא (תמיכה אחורית וקדמית), ו... זה עבד.
היו חוויות רבות נוספות כמו: קיאקי גלישה וקיאקים ימיים בגלים, חתירה מיוחדת בים המלח, סימפוזיון יחיד במינו עם ניג'ל דניס ועוד טיולים רבים בארץ.
לא רק בסופ"ש
אם בעבר הייתי מחכה לסופ"ש שיגיע, היום אני מחכה גם ליום רביעי, לחתירת אמצע שבוע. מה הלאה? ללא ספק White Water בנהר אימתני וארוך בחו"ל, וכמובן לשחק עם קיאק ימי ב Tidal Race. ברגע שאוכל לצעוק ליהונתן "תחזיק חזק אנחנו מתגלגלים", אז הוא יתחיל לבוא איתי לחתירות. אני רוצה להגיד תודה ענקית למוטי, עומר ושגיא – על כל החוויות שחוותי רק בזכותכם!
נראה שצריך חוזק רב בידיים ובזרועות בחתירה. צריך לשמור על יציבות הסירה, נראה ספורט מעניין ומאתגר. אך, אישית אני פוחדת ממים.
השבמחק