כנס גולשי WAVESKI ו- SURF KAYAK ה-1 באשדוד

במשך שנים גלשו כמה חבר'ה באשדוד, אחרים בהרצליה, ת"א ובצפון, חלקם לבד, חלקם עם חבר, חלק בקיאק גלים וחלק בוויבסקי, חלקם מתחילים וחלקם ברמה גבוהה, חלקם במסגרת מועדון וחלקם באופן פרטי ותמיד מרגישים קצת כמו הברווזון המכוער לצד כמויות הגלשנים....ותמיד שמחים לגלות עוד ברווזון שדומה להם במים :) ואז הגיע הפייסבוק...

זה התחיל עם פתיחת קבוצה לגולשי קיאקי גלישה ווייב-סקי בפייסבוק. הקבוצה הלכה וגדלה, מונה כיום 157 חברים וכוללת דיונים סוערים (בשאלה המפלגת משפחות - עם או בלי חצאית), דיווחים על מצב הים והרבה סרטים ותמונות שמחממים את הלב בימי הפלטה. וכך בלי לשים לב קמה ונוצרה לה קהילה של "גולשי תחת" וארגון של מפגש היה בלתי נמנע (ולו רק כדי לראות האם כל הדמויות האלו מהפייסבוק הן אמיתיות...).

האם סוף סוף ניפגש? נשב יחד? נדבר? נלמד? אה... כן... זו בהחלט היתה הכוונה אלא ש... יום שישי בבוקר בחוף הקשתות באשדוד זימן לנו גלים קטנים אך יפים וכולנו מצאנו את עצמנו במים, וכולנו זה אומר למעלה מ- 40 "גולשי ישבן" ואוחזי משוט. אין ספק כי היה זה רגע היסטורי ומרגש, הים התיכון לא ראה, בכל ההיסטוריה העשירה שלו, כמות כה גדולה של WAVESKI ו- SURF KAYAK.

לאחר 4 שעות במים הצליחו המארגנים להוציא את החבורה למפגש יבש על בירה ונקניקיות, בו קיבלנו הרצאה מגולש הווייבסקי המוביל בארץ דניאל גרוס על כמה עקרונות גלישה, דיברנו על מיסוד הקהילה החדשה, מפגשים עתידיים, תחרויות ואולי אפילו אירוח תחרות בינ"ל.

זו ההזדמנות להודות למספר חברים שמכורים לספורט שבזכותם הצלחנו לארגן חבורה גדולה לאירוע ראשון מסוגו וכמובן גם למרק צוקרברג על חלקו.

אנו בטוחים שזוהי רק הסנונית הראשונה ובקרוב נראה מפגש נוסף ואימונים משותפים.

הכר את החותר – גל מילשטיין

הוא גר בנס ציונה, נשוי לליאת ואב ליהונתן בן החצי שנה. עובד בחברת HP Indigo כמהנדס מכונות במחקר ופיתוח מכני. בעבר עסק בגלישת רוח, מפרשיות, אבל מבחינתו... אין כמו קיאקים.

בזכותו גיסנו

הכרתי את עולם החתירה בזכות מוטי בן עטיה (אח של אשתי), נזכר גל, בכל ארוחת שישי הזכיר מוטי את עולם הקיאקים, עד שהחלטתי ללכת לעשות שיעור ניסיון. ליאת אשתי נתנה לי מתנה ליום ההולדת קורס קיאקים ולאחר טיול בן 7 חודשים לאוסטרליה וניו זילנד נרשמתי למועדון.

חוויות מהירדן ועד ים המלח

ללא ספק תחום החתירה הוסיף לי המון רגעי שיא בחיי. אנסה להמחיש את הבולטים מהם. החוויה הטובה ביותר שלי הייתה ב WW נהר הירדן. מצאתי את עצמי בתוך קיאק קטן עם ציוד חתירה, בתוך נהר שוצף שזורם בעוצמות שלא הכרתי קודם עם מסת מים מטורפת שזורמת בלי הפסקה. התחושה עילאית שקשה מאוד להסבירה במילים אך מי שעבר את זה יודע על מה אני מדבר. בקצרה אומר שכדי להמשיך עם הזרם יישמתי את כל טכניקות החתירה הידועות לי (תמיכה נמוכה וגבוהה וכו') ואת אלה שלא (תמיכה אחורית וקדמית), ו... זה עבד.

חוויה טובה נוספת שחרוטה לי בראש, חתרנו מערבה, נעמה ,מיכאל ואון,  הים היה סוער וגבוה, לאט לאט הגיעה הסערה. הכול הופך להיות קודר ואנחנו ממשיכים לחתור, לפתע מתחיל גשם קל שהופך במהרה לגשם זלעפות. זה מראה ציורי כמו מסע בים סוער מהאגדות.היינו די קרובים לכניסה למרינה ואז סובבתי את המבט מערבה וראיתי את אחד המראות היפים שראיתי בימי חיי. כל טיפה שפוגעת במים מקפיצה אחריה יהלום קטן. תתארו לכם בים סוער וגשם זלעפות, מראה עוצר נשימה של שטיח יהלומים המכסה את כל פני המים, ברקע השמים האפורים והגלים הגבוהים, במילה אחת: מדהים!

היו חוויות רבות נוספות כמו: קיאקי גלישה וקיאקים ימיים בגלים, חתירה מיוחדת בים המלח, סימפוזיון יחיד במינו עם ניג'ל דניס ועוד טיולים רבים בארץ.

לא רק בסופ"ש

אם בעבר הייתי מחכה לסופ"ש שיגיע, היום אני מחכה גם ליום רביעי, לחתירת אמצע שבוע. מה הלאה? ללא ספק White Water בנהר אימתני וארוך בחו"ל, וכמובן לשחק עם קיאק ימי ב Tidal Race. ברגע שאוכל לצעוק ליהונתן "תחזיק חזק אנחנו מתגלגלים", אז הוא יתחיל לבוא איתי לחתירות. אני רוצה להגיד תודה ענקית למוטי, עומר ושגיא – על כל החוויות שחוותי רק בזכותכם!

מחנה עבודה במפעל הקיאקים הטובים בעולם

עופר הלא הוא "מוסך הקיאקים" שלנו ברשפון מסכם 10 ימים נהדרים בווילס HOLY HEAD במפעל הקיאקים של SKUK שם עבר בכל עמדות ושלבי הבניה של הקיאקים החזקים בעולם. עבודת יד ווילשית טהורה...

בתזמון מדויק הבאתי לעומר את התיק שלו חצי דקה לפני שהרכבת זזה והיה עליו לרוץ מבלי לחשוב "היי לא גמרתי את הבירה..." וככה נשארתי לי לבד בחום האנגלי צובר חוויות רואה איך בונים את הסירה הקטנה הזו שכולנו מכניסים את הרגליים את התחת לתוכה, לובשים חצאית וגורפים מים בעזרת המשוט השחור הזה... אז מה שאני רוצה לאמור זה שלכל קיאק יש את הנשמה שלו  שמגיע עליו דרך מספר מצומצם של בחורים וולשים אוהבי חיים. פשוטים, מצחיקים, עצבניים, מחייכים, שתויים, גרושים, נשואים, מסובכים, רגועים, שקטים, רועשים.. שעושים את מלאכתם שנים רבות.

כל אחד ואחד מהקיאקים נעשים בעבודת יד פשוטה חזקה ומסובכת באהבה ומסירות גם בגלל שיטת התשלומים הנהוגה במפעל וגם ובעיקר מהיותם מקצוענים בתחומם. שיטת בניית הקיאקים במפעל של נייג'ל דומה לשיטת בניית סירות גדולות עד לגודל יאכטה בינונית פלוס מה שגורם לקיאק להיות חזק ואמין לאורך שנים העובדים במפעל קוראים לקיאק סירה כך שעבורם הם בונים סירה ולכן הקיאקים הנ"ל מחזיקים לאורך שנים.

יצא לי רציני מאוד... מה נעשתי אנגלי?
עופר שמואלפלד - מוסך הקיאקים

The morning after / Sara Margolis

Dear ones

Three weeks back and I am still smiling from the knowledge of knowing that I DID IT!!... Really.. it is thanks to you all… your patience and humor are what allow me to proclaim "I DID IT".  [I must thank Amir for insisting that I be photographed… I have the proof that I was there… not just the sensation memorized.] Returned home to same routine, same dogs & cats, same job title, different manager, different tempo, different rules.  Could be interesting; will be fun... I am one of those who embraces change and am convinced that it is what keeps my spirit young. I am hopeful that it will be positive and not MOTSS. I am still limping around with Achilles tendinitis so have missed tooooo much of the good sea.  I keep thinking of the tents (NOT Shedrot Rothschild, The Aviv) and waking to the sound of water lapping at the shore's edge.  The recent early morning sounds in my neighborhood are from helicopters overhead and barking dogs.  Not the same effect.

Tonight I will hear the Kol Nidre.  This year its melody will bring back to me visions of the  year that was and will dramatically set the tone for tomorrows prayers.  I will think of my year of accomplishments and the beauty I have seen during the year.  I will think of the displeasures and losses which have saddened the time.  I will think of my awful guitar playing and make  secret promises to myself for improvement.  AND I will think that I DID IT. I will beat my breast the requisite number of times and say amen.  And when next I hear the Shofar, at the end of Nihila, I will smile within and think of the next kayak adventure. 

If my actions and speech in anyway were an affront to you, please accept my sincere and humble apologies for they were not done with malice intent.

May the sound of the Shofar wash over you bringing a year of dreams come true.  May the force be with you. 

See you at the shoreline.

Have a happy...

Sara